"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מי יבריא את נבחרת הפדרציה?

,עודכן

נבחרת הפדרציה של ישראל ניצחה מפגש אחד בלבד מתוך שלושה שהיו לה במשחקי גביע הפדרציה בבית האירופי אפריקני 1 בשבוע האחרון בהונגריה. ניצחון 1:2 על לטביה החלשה הבטיח את הישרדותה של ישראל בבית הנוכחי, ומנע את הידרדרותה לבית בדרג נמוך יותר.

במשך הימים האחרונים עלו בדיווחים השונים על משחקי הנבחרת שמה של טניסאית ישראלית שעלתה לתודעה שלנו לראשונה בסוף 2012 - דניס חזניוק. חזניוק היא הטניסאית מספר 3 של ישראל כיום בדירוג העולמי, אחרי שחר פאר (113) ויוליה גלושקו (146). היא מחזיקה בדירוג מכובד בהחלט, 361 בעולם, הרבה לפני זה של קרן שלמה (1,100) ושל אלונה פושקרבסקי (1,148), ששתיהן טסו להתמודדות בהונגריה, ושתיהן הפסידו ביחד ולחוד את כל ארבעת המשחקים שלהן בנבחרת.

ואיפה היתה חזניוק אתם שואלים? גם אנחנו.

חזניוק לא בנבחרת מזה יותר משנתיים, למרות התקדמותה בדירוג העולמי, כי פאר לא רוצה אותה שם. בסוף שנת 2012 העזה חזניוק לדבר בעיתון על ההתנהלות הלא מקצועית לכאורה של פאר, גלושקו וגם הקפטן דאז ליאור מור במסגרת הנבחרת, ומאז היא מוחרמת.

פאר הספיקה מאז לסרב בחוסר ספורטיביות ללחיצת היד של חזניוק בסוף משחק חצי הגמר ביניהן באליפות ישראל, לסנן לעברה שהיא "בושה למדינת ישראל" ולמרבה האירוניה, להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל.

כיצד זה יכול להיות? בביצה הנקראת הטניס הישראלי הכל אפשרי. האם בכדורגל דבר כזה היה עובר? האם שחקן יכול להגיד למאמן נבחרת ישראל את מי לזמן ואת מי להשאיר בבית?

שלמה גליקשטיין, מנכ"ל איגוד הטניס, הסביר השבוע שדירוג עולמי הוא לא המדד היחיד להיקרא לדגל, אלא גם ה"מארג החברתי", שהוא קריטריון חשוב. זה נשמע בסדר, בדיוק כמו שאחד הקריטריונים להיבחר להדליק משואה ביום העצמאות לא ממש חייב להיות שתתנהג קודם כל כמו בן אדם.

ואם בכל זאת אלך עם קו המחשבה של גליקשטיין, אוסיף שמארג חברתי זה בסדר, כל עוד קובע אותו מי שאמור לקבוע אותו, ולכן הבעיה היא כבר מזמן לא פאר. הבעיה של הנבחרת היא לא שפאר מנהלת אותה, אלא שגליקשטיין כמנכ"ל ועמוס מנסדורף כקפטן מאפשרים לה.

המחשבה שגליקשטיין ומנסדורף, פעם שחקני נבחרת גדולים בעצמם, נותנים לשחקנית שמגיע לה להיות בנבחרת לשבת בבית כבר מעל שנתיים, הוא שאמור להדיר שינה מעינינו. דבר אחד זה להפסיד לנבחרת חזקה משלך כי היא פשוט טובה ממך, אבל דבר אחר לחלוטין הוא להפסיד לה כי לא נתת את כל כולך. וכל עוד חזניוק יושבת בבית, נבחרת ישראל לא נותנת את כל כולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר