בחזרה לסוציאליזם: לא שכחו, ולא למדו

צפירת הרגעה לחבר יוסי יונה, הממוקם במקום ה־23 ברשימת המחנה הציוני: אם הוא דואג מהתפלחות של "ניאו־ליברלים" למפלגת העבודה, הוא יכול להירגע. התוכנית שהציג אתמול פרופ' מנואל טרכטנברג היא "רטרו־סוציאליזם" ישן וטוב. אבל לא הכל שחור, או יותרנכון - לא הכל אדום; התוכנית הזאת קצת פחות קיקיונית ומופרכת מזו שהציגה מפלגת העבודה בבחירות הקודמות.

נתחיל עם ה"בחינמים", שבסוף עולים ביוקר. טרכטנברג רוצה לחלק את קרקעות המדינה בחינם. לטענתו זה יעלה רק חצי מיליארד שקל בשנה. ואם בתרחיש קיצון זה ירסק את מחירי הדיור, ויוביל לקריסת הבנקים? מי ילאים אותם שוב? נכון. המדינה.

אבל אל דאגה, טרכטנברג מציע שיהיה שר על לענייני תכנון־על של ענף הנדל"ן. אז בטח הוא יפתור את הבעיות האלה. בניגוד לקבינט הדיור שהיה בממשלה האחרונה. בניגוד לכל שרי העל שרצו ושעסקו בתחום הסבוך במהלך כהונתן של כל כך הרבה ממשלות ולא הביאו פתרונות טובים.

דרך אגב, היה פתרון לא רע בממשלה היוצאת: הגדלת היצע הקרקעות לבנייה ל־50 אלף יח"ד, ההיקף הגדול מאז קום המדינה. אבל למה לנסות ללכת על פתרונות אחראיים כשאפשר להבטיח ולדחוף לכם ידיים לכיסים?

שרון המציא בשנות ה־90 את הווד"לים - ועדות דיור לאומיות. בממשלת נתניהו הקודמת הגיעו הוול"לים - הוועדות הלאומיות לדיור. טרכטנברג מסתפק בחמ"לים - חמ"ל דיור בכל אזור יעד. השלב הבא: מטכ"ל דיור.

ואל תשכחו את העיקרון הקיבוצי: "דירות לשכירות על פי המשכורת שלך ולא על פי מחירי השוק הפרועים". ממש עקרון הקיבוץ של מפא"י: כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבללפי צרכיו. ובסוף כולם פושטים את הרגל, כמו הקיבוצים בסוף שנות ה־90. ואז עושים תספורת לקופה הציבורית.

כמו שאמרו על בית בורבון בצרפת, "לא שכחו דבר ולא למדו דבר". זו שוב מפא"י שרוצה להיכנס לכל אחד מתחומי החיים. לתכנן כל אחד מהשווקים, למסות לנו את הנשמה. ובסוף כשנפשוט רגל, להעביר את המפתחות למישהו שמבין בכלכלה כדי שיקים אותנו מההריסות.