למרות הכאב: לבחור בשקט

על פי היגיון המתבסס על מקורות זרים, חיסול בכירי חיזבאללה והגנרל האיראני ברמת הגולן לפני 11 ימים היה מהלך אסטרטגי, שנועד לממש החלטה של ישראל למנוע מאויביה להקים בקרבתה בסיס טרור. ההחלטה ניזונה מצורך ממשי, ולא משיקולי בחירות. כאשר ייחשפו נתוני קבלת ההחלטה יתברר גם כי השיטה שבה חוסלו נוסעי השיירה בשטח סוריה היתה היחידה שעמדה לרשות התוקפים לעת ההיא. בהחליטם לתקוף את שיירת הטרור חייבים היו התוקפים להביא בחשבון כי ישראל תהיה יעד לפעולות נקם. כאלה היו הן הירי מסוריה לרמת הגולן (שנענה בתקיפה אווירית ישראלית) והן שיגור טילי הקורנט מלבנון, שעלה אתמול בחיי שני חיילי צה"ל. תגובת חיזבאללה "נכתבה בקלפים".

נקמת חיזבאללה בישראל היתה מדודה ועצימות תקיפתו סבירה. מנגד, מותם של שני לוחמים ופציעת חבריהם מכבידים על הממשלה להסתפק במשיכת כתפיים. בוודאי לא 48 ימים לפני הבחירות לכנסת מול תובענות לשונית צפויה של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.

אך ממשל ישראלי בוגר אינו נוהה אחרי נטיות לב. הוא מביא בחשבון כי שלא כמו התקיפה האסטרטגית של שיירת הטרור המאוישת באנשי חיזבאללה ואיראן - כל ירי ישראלי עתה ניזון מהרצון לבוא חשבון ולנקום ולחזק את ההרתעה. כל אלה יעדים ראויים, אבל נחותים מהרמה האסטרטגית.

מחיר האחריות הבוגרת של הריסון אינו קל. הוא מנוגד לתחושת הצדק הטבעי של הצד הישראלי שאינו יכול להניח את חרבו; ולחשש כי הבלגה לנוכח הטרור תתפרש אצל הנהגת האייתוללות וחיזבאללה כחולשה ישראלית, והם ידורבנו להחריף את העימות עימה; ולדאגה שציבור הבוחרים ינהה אחרי מדיניות הענישה בכל מחיר וללא מידתיות.

בברירה בין הרתעה ויוקרה לבין התועלת שבהחזרת המצב לקדמותו נכון לבחור בהמשך השקט בגבול הצפון. אם ישראל לא תקפה הלילה יש סיכוי שהשיגה יעד זה עם חיזבאללה. סיכוי, לא ביטחון. מה גם שאין ביטחון כי נסגר החשבון עם איראן, שעלול לצוץ חלילה גם במדינות רחוקות.