נאום התנינים

לפני 21 שנה מינוס ארבעה ימים נשא חיים רמון את "נאום הלווייתנים" המפורסם בפני חברי מפלגת העבודה, שבמהלכו התנצח איתם על חוק ביטוח הבריאות הממלכתי.

היום, במסיבת עיתונאים שנמשכה יותר ממשחק כדורגל, הוא נשא את "נאום התנינים", שבו הזיל דמעות מדומות והאשים את כל העולם, אחותו, אשתו ואת המדור שאתם קוראים עכשיו, כמו גם את שאר אמצעי התקשורת, בתחלואי הפועל ת"א. אבל לזה נגיע בהמשך.

הוא התחיל בהטפה כללית על כל מבקריו בתקשורת, שטענו (ובצדק) שהוא כישלון ניהולי, כי אין להם מושג בניהול. מובן שזה נעשה בטון מזלזל ובשימוש בביטויים מתנשאים.

באמת, מי אנחנו הפרשנים והמבקרים שנמתח ביקורת על מנהל היובל, האיש שחתום על "ההצלחה המסחררת" בהסתדרות, מפלגת העבודה, קדימה, התנועה והפועל ת"א בשתי קדנציות שונות?

ואז הוא מנה, בזה אחר זה, את כישלונותיו כ"מחזיק זכויות הניהול בהפועל ת"א". לפני שניכנס לכישלונות, נשאל את רמון שוב - מה זה אומר מחזיק זכויות הניהול? מי הבעלים? מי מזרים את הכסף? מה קורה בבוררות עם אלי טביב? מה עומק הגירעון והאם זה נכון שכרגע הוא עומד על 25 מיליון שקלים?

ונעבור לכישלונות. איך יכול לטעון האיש שאומר שהוא הבוס להגיד שהניהול מצוין, בזמן שיש אנשים שפנו על דעת עצמם למאמנים והציעו להם את התפקיד?

איך ייתכן שאתה כבוס מחתים את גילי ורמוט על סמך הבטחות על הקרח של אוהדים להמציא את המימון הנדרש לעיסקה? בכל מקום עבודה נורמלי הדירקטוריון היה שולח אותו עם כרטיס בכיוון אחד.

מעבר לכביש, בקריית שלום, יכול רמון לקחת קורס בניהול, לאו דווקא מקצועי. גם הדרך של יורדי קרויף היתה רצופה בכמה כישלונות מקצועיים. מעל כולם עולה ההצלחה הניהולית. מאז שקרויף במכבי ת"א הפך המועדון ליעד מבוצר. אין לכלוכים מחדר ההלבשה, אין בעלי מניות שזורקים רפש, המסר כמעט תמיד אחיד והכל מסודר ומתוקתק כמו שעון הולנדי.

לקראת סיום מסיבת העיתונאים הוכיח רמון שהוא יכול להפיח חיים חדשים לא רק בהסתדרות, אלא גם בנוכחים, שכבר כמעט קרסו מעייפות, כשהציג את פינת ביקורת התקשורת.

"מאז שנכנסתי לתפקיד הנוכחי בהפועל ת"א, מדור הספורט של 'ישראל היום' לא מפסיק לקרקס אותי", אמר רמון וטען כי זה רק משום שהוא פועל נגד נתניהו.

מדובר בטיעון מופרך, נטול כל בסיס, שנועד אך ורק למטרה אחת - לכסות על היותו בוס גרוע ולהאשים - איך לא - את התקשורת.

אלי טביב, קודמו בתפקיד, חטף אש צולבת מהמדור הזה ללא שום קשר להעדפותיו ולפעולותיו הפוליטיות. כי ככה זה אצלנו - כל מי שראוי לביקורת יקבל אותה, ללא הבדל דת, גזע, מין ופתק בקלפי.

אז נכון, חיים רמון לא נוהג לבקר אצלנו בדסק, כפי שנהג לעשות בכלי תקשורת אחר שבדרך כלל ידע לפנק ולאתרג אותו. אבל אם הוא היה מייצר הצלחה בהפועל, זה לא היה מונע מאיתנו מלפרגן לו. אם זה יקרה, חיים, אנחנו מבטיחים לפרגן ומקווים שאתה כבר מאפשר להכניס את העיתון למתחם חודורוב, אחרת איך תדע?