התקשורת בישראל עוסקת ביממה שחלפה מאז חוסלו שישה אנשי חיזבאללה ומשמרות המהפכה ברמת הגולן בשאלה אם חיזבאללה יגיב, מתי והיכן. כפי שלימדה אותנו היסטוריית הדמים של הארגון בארגנטינה, פעמיים, מדובר בשאלה חשובה הנוגעת לחיי ישראלים וגם לחיי יהודים בחו"ל. אך התשובה נתונה בידי איראן לא פחות ואולי אף יותר מאשר בידי חיזבאללה; איראן היא המפתח להבנת התנהלותו של ארגון הטרור במצבי משבר בעלי משמעות מדינית ואזורית, ודאי שהדבר נוגע לתגובה של הארגון בחו"ל.
משקלה של איראן יהיה רב גם בהחלטה על עוצמת התגובה וגם בשיקולים המרסנים. הבחנה זו נכונה ביתר שאת לאחר ההסתבכות של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, שבעקבותיה הוגברה מעורבות משמרות המהפכה בקבלת ההחלטות של הנהגת הארגון, בייחוד אלה הנוגעות לעניינים צבאיים. איראן היא גם האחראית במידה רבה למכלול הכלים העומדים לרשות חיזבאללה המאפשרים לו יכולת תגובה מגוונת ורב־זירתית. זו כוללת, בין השאר, הטמנה והפעלה של מטעני חבלה, מארבים, צליפות וירי רקטות - גם מסוריה וגם בגבול לבנון, החדרה של חומרי נפץ והפעלתם בידי חוליות ערבים־ישראלים או בידי ארגוני טרור פלשתיניים דוגמת ג'יהאד איסלאמי בשטחה, או הפעלת חוליות טרור בחו"ל.
חיסולו של מורנייה הבן הוא מבחינת הארגון הוספת חבורה לפצע. לחיזבאללה, שכבר צבר ניסיון מבצעי רב בפעולות טרור בכל אחת מהגזרות, יש כיום מוטיבציה מוגברת לממש את הנקמה שנסראללה הבטיח בעקבות הריגתו של עימאד מורנייה ב־2008 (למרות כמה ניסיונות, רק הפיגוע בבורגס הצליח, שבו נרצחו שישה בני אדם, ובהם חמישה תיירים ישראלים).
בשבועות האחרונים דיווח חיזבאללה כי חשף סוכן ישראלי, ששימש סגן ראש היחידה האחראית לביצוע פיגועי חו"ל, אשר הפעלתו תרמה קרוב לוודאי לשיבוש מזימות הארגון. אף שאפשר להעריך כי בידי ישראל עוד שורה של אמצעים מודיעיניים שיעזרו לה להמשיך לסכל את תכניותיו של חיזבאללה לתקוף יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל, האתגר הזה צפוי לעמוד בפניה, ואולי אף ביתר שאת, כבר בעתיד הקרוב.
המערכה שמנהלת ישראל מול חיזבאללה בלבנון, בגולן ובחו"ל נמצאת בעיצומה. הפגיעה בששת הפעילים הבכירים בגולן היא חלק מצעדי המנע שישראל, לפי פרסומים זרים, נוקטת על רקע מאמציה לבלום את התרחבותה. כמו בכל מערכה נגד טרור, גם לזו יש מחיר. היא אינה חד־צדדית, וצפוי כי חיזבאללה ואיראן יגיבו למכה שספגו. אופי המענה ועוצמתו יעבירו את הכדור למגרש של ישראל, והיא, בעוצמת תגובתה, תקבע במידה רבה את אופיו ואת היקפו של השלב הבא. לכן סכנת הגלישה למלחמה כוללת בלבנון, אף שנטען כי אין איש רוצה בה, תלויה במידת הריסון שאותה ינקטו הצדדים. כרגע נראה כי על פי הערכות גורמי מודיעין ורוב הפרשנים בישראל, שני הצדדים אינם מעוניינים בגלישה למלחמה כוללת. לכן חשוב למנוע עיוותי תפיסה בשני צידי המתרס, העלולים להוביל להסלמה. על ממשלת ישראל לתרום את חלקה למניעת הידרדרות כזו ולשקול היטב את תגובתה לתגובת חיזבאללה ואיראן.
הכותב הוא ראש התוכנית לחקר טרור במכון למחקרי ביטחון לאומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו