מטופש למדי לחשוב כי חיסול בכירי החיזבאללה ובראשם ג'יהאד מורנייה, שהיו, כך על פי הדיווחים, בדרכם לבצע פעולת טרור רצחנית נגד ישראל ברמת הגולן, נעשה כתוצאה משיקולי בחירות, כפי שרמז למשל האלוף מיל' יואב גלנט, אולם אין ספק כי פעולה כזאת ממקדת את התשובה לשאלה: על מה הבחירות האלה ומהי המשימה העליונה בחשיבותה המצופה מראש הממשלה שייבחר לכהן פה בשנים הבאות.
הנושא הכלכלי והחברתי הפך לנושא בוער ומשמעותי ביותר בשנים האחרונות. המחירים גבוהים, הדיור יקר, המשכורות לא משהו - הכל נכון. ראש הממשלה הבא יהיה חייב לטפל בעניינים האלה בכל הכוח, אין שום שאלה בעניין.
אבל יש גם עניין של פרופורציות. של סדר עדיפויות. מאז הוקמה המדינה, ישראל עדיין לא השתחררה מאילוצי הביטחון המלווים אותה. לא צריך להרחיק עד הקיץ האחרון כשארגוני הטרור ירו לעבר ערינו רקטות ופצצות מרגמה, דוגמא חיה לכך קיבלנו רק אתמול. אם היו מצליחים להוציא מורנייה וחבורתו הרצחנית רק חלק קטן מהתוכניות שיוחסו להם, היינו מוצאים את עצמנו בין רגע מפסיקים את העיסוק במחיר הדירות והקוטג' ומוצאים את עצמנו בתוך סיוט מדמם שמי יודע לאן היה מוביל.
לפעמים נראה כי העיסוק בנושאים הכלכליים והחברתיים במהלך הבחירות הוא בריחה מעיסוק בנושא האמיתי, המטריד יותר. הקיומי יותר.
הבחירות הנוכחיות, שעל פי המסתמן, יסמנו את המאבק האידיאולוגי ההיסטורי של ימין ושמאל - ליכוד ועבודה - מעידות על כך שהציבור ברובו כבר מבין את העניין. הוא יצטרך להחליט את מי הוא מעדיף, ולאיזה מהקמפיינים הוא מאמין יותר: מי הוא בעל הנסיון, וכן - מי מתאים יותר לענות לטלפון האדום ב־3 לפנות בוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו