"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מי ששותק בחקירה - לא ראוי להיבחר

,עודכן

חלק מאנשי הציבור בישראל נקראים לעיתים לחקירות משטרה הנוגעות לחשדות לעבירות שבהן היו מעורבים לכאורה. ברור שכל נחקר הוא בבחינת זכאי כל עוד לא הורשע בדין, אבל עיקרון זה חייב להיות מנוסח מחדש בגלל המציאות המתהווה בזירה הציבורית שלנו.

הוראות הדין הפלילי הנוגעות לאנשי הציבור אינן חייבות להיות חופפות במאה אחוזים לשאר האזרחים. שני מקרים חייבים לפסול אנשי ציבור מכהונה כלשהי בשירות הציבור לתמיד, והם: הרשעה בדין שלא בוטלה לחלוטין בזיכוי בערכאה גבוהה יותר, ושימוש בזכות השתיקה בעת חקירה.

התופעה של התעלמות מעברו של משרת ציבור בשתי הקטגוריות האלה חוצה מפלגות, ואפשר לתת כדוגמה שניים שהורשעו וחזרו: אריה דרעי הורשע בדין בכל הערכאות והוא משתמש בהגדרת החוק לגבי משך נשיאת הקלון - תקופה שבה החוק אסר עליו במפורש לכהן כנבחר ציבור - כאילו הכל נמחק ונשכח. נכון שמבחינת החוק היבש הוא "שילם את חובו לחברה", אבל לא ראוי שזה יהיה כרטיס כניסה חוזר לחיים הפוליטיים. הרב עובדיה יוסף היטיב להסביר זאת ממני, בקלטת שהופצה ובגללה הודיע דרעי על התפטרותו, עד שאתמול כבר חזר בו מתוך "קבלת דין התנועה".

צחי הנגבי, שמדברים בו כיורש פוטנציאלי של תפקיד רה"מ, הורשע במתן עדות שקר בפני ועדת הבחירות המרכזית והוטל עליו קלון שאילץ אותו להתפטר, אך משחלפה תקופת הקלון הוא שב לחיים הציבוריים.

זכות השתיקה בחקירת משטרה או במשפט קיימת כדי לאפשר לנחקר שלא להפליל את עצמו על ידי מתן תשובת אמת. ברגע שאדם משתמש בזכות זו, שאותה מקנה לו החוק כדי להגן עליו מהפללה עצמית, חייבת להתבטל גם זכותו לכהן כמשרת ציבור, זאת מכיוון ששתיקתו היא הודאה כי הוא חושש שתשובת אמת תפליל אותו.

אריק שרון, למשל, פיטר את סגנית השר נעמי בלומנטל משום ששמרה על זכות השתיקה בחקירתה. בחקירת משטרה של יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג, שנפתחה בעקבות דו"ח מבקר המדינה אשר בו נטען כי העביר כספים מקרן פילנטרופית לעמותות שתמכו בבחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב־1999, בחר הרצוג להשתמש בזכות השתיקה. מעבר לכך, מיקי איתן שהיה ח"כ בליכוד באותה תקופה העביר ארגזי מסמכים בנושא עמותות ברק ליועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. איתן סיפר לי שבאחד התיקים היה אפילו מסמך הנושא את חתימת הרצוג והיה יכול להביא להרשעתו בדין, אבל רובינשטיין בחר שלא להעמיד את הרצוג לדין בטענה שאין הוכחות בחומר שקיבל. רובינשטיין, לדברי איתן, אף התחמק מתשובה כשאיתן הצביע על התיק שבו נמצא המסמך בשיחה ביניהם לאחר החלטתו התמוהה.

סגנית השר ח"כ פאינה קירשנבאום התבלטה אתמול מעל למקובל בקרב נבחרי הציבור והודיעה על פרישתה מהחיים הציבוריים, מכיוון שהחליטה לבחור בזכות השתיקה בחקירותיה. היא כנראה מבינה היטב את מה שחייב להיכנס לחוק במילים מפורשות, מכיוון שנבחרי הציבור שסרחו לא נוהגים כמוה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר