להגיע מבחוץ, לשנות מבפנים

כמה ימים לפני הבחירות המקדימות בליכוד קיבלו מתפקדי ליכוד רבים הודעות למכשירים הסלולריים: "מתפקדים יקרים. אם הבית היהודי הוא ביתכם האמיתי, אנא, תנו לליכודניקים האמיתיים לקבוע את רשימתם. דרך ארץ קדמה לתורה, מדבר שקר תרחק". ההודעה הגיעה למתפקדים הדתיים. ההנחה היא שחבר הליכוד הדתי יתערב באופן לא מוסרי בהרכב הרשימה בעודו מצביע בבחירות הכלליות למפלגה אחרת. המעניין הוא שאף תל־אביבי ליברל, אחד שמפתח תגובות עור קשות כשהוא רואה את מירי רגב, לא קיבל הודעה כזאת.

התפקדות למפלגה - כל מפלגה - ללא כוונה להצביע לה היא כיעור הדמוקרטיה. כך "מנהיגות יהודית" וכך ההתארגנות שמנסה לגרור את הליכוד שמאלה, "הליכודניקים החדשים", שפקדו כ־2,500 איש. קבוצה שהעתיקה את השיטה הפייגלינית, רק שאצל פייגלין אפשר למדוד את הצביעות ולהצביע עליה (קלפיות קטנות בשומרון) - ואילו התל־אביבים של הליכודניקים החדשים יכולים להתחבא. קבוצות כאלו הן סכנה לכל המפלגות.

מי אלו הליכודניקים החדשים? "אנשי מעמד הביניים. עובדים, משרתים, משלמים מסים. אוהבים את המדינה משמאל ומימין ומלמעלה ומלמטה. אנחנו הרוב הדומם, שקולו לא נשמע כבר שנים ארוכות במסדרונות הממשלה ובכנסת, ואנחנו מאוד לא מרוצים".

הטרמינולוגיה והטון מזכירים את מחאת האוהלים (דוגמה מתוך עמוד הפייסבוק של הל"ח: "אנחנו מבינים שהאופציה הבאה היא קילשונות ולפידים כדי להחזיר לעצמנו את המדינה שנגזלת מאתנו, שקל ועוד שקל, שקר ועוד שקר, מדי יום"). רשת ההסוואה של מפגיני רוטשילד כבר שימשה בעבר פלטפורמה לשמאל, גם הקיצוני.

במונחים של בחירות פנימיות במפלגת שלטון, הל"ח הם תופעה עוצמתית. קשה לדעת מי עומד מאחוריהם. הקבוצה מתגאה בהשפעה על הרשימה שנבחרה בליכוד תחת הסיסמה: "משנים את השיטה מבפנים". על שר הביטחון יעלון המליצו בגלל שהוא "משדר סובלנות כלפי מיעוטים וכלפי קהילת הלהט"ב". לדעתם, יש לחזק אותו מול "ההקצנה הלאומנית המתפשטת במפלגה". הם חוזרים ומצהירים על הכוונה להפחית את כוחם של "הקיצוניים וההזויים" בליכוד.

בשבוע שעבר, יום אחרי הפריימריז, פירסמו הל"ח כרזת אינטרנט מכוערת ובה פניו של משה פייגלין והכיתוב "שלום לך פייגלין, שלום ולא להתראות". הם לא הסתירו את הגאווה מדחיקת ציפי חוטובלי. המשפטים שלהם נראים כמו העתק־הדבק מפייגלין בתחילת הדרך, רק בתמונת ראי של ההשקפה המדינית־חברתית: "הפוליטיקאים כבר שמעו עלינו. הם יודעים שבשביל להיבחר שוב, יצטרכו לקחת גם אותנו בחשבון".

מי הכוחני פה?

יש שמות קוד שמעידים שנחתת בפאתי השמאל. השימוש ב"מרכז" פוליטי הוא מסיכה שמרכיב רק צד אחד. כך גם "חינוך לדמוקרטיה". כולנו דמוקרטים, אבל יש צד אחד שהדגל הזה הוא הכסות שלו גם למהלך לא דמוקרטי. הל"ח דורשים חינוך לדמוקרטיה כדי לעצור את "ההידרדרות בערכים הדמוקרטיים המורגשת בימים אלו בישראל". איזו הידרדרות? חוק המבטיח את מעמדה של ישראל כמדינה יהודית? הידיים ידי ליכוד, והקול - קול התנועה ומרצ.

ומה עמדתם לגבי חלוקת הארץ? "אנו לא עוסקים בנושאים מדיניים", נכתב באתר הל"ח. "אנו מאמינים שבליכוד יש מקום לקשת לגיטימית של דעות בנושא זה... ככל שפתרון בנושא זה הוא בר השגה, רק ממשלת מרכז ציונית־ליברלית תוכל להביא להסכמה לאומית רחבה, שתאפשר להוציא פתרון כזה אל הפועל". עמימות לגבי סוגיית הליבה של הוויכוח הפוליטי, חתירה להסכמה לאומית רחבה לנסיגות, ושוב, "מרכז".

זה התחיל ב־2012, ביוזמת "הרשימה האזרחית" של גיל קדרון, איש פרסום תל־אביבי, שקיבץ אנשי שמאל ושכנע אותם להתפקד לליכוד. גיא רולניק ב"דה מרקר" פירסם עליהם כתבה נרחבת ואוהדת. קשה לדמיין קבוצת אינטרס אחרת שהיתה זוכה ליחס תקשורתי מחבק שכזה.

לפי הרכב האנשים הפעילים, ברור שלא מדובר ברביזיוניסטים. ליאור מאירי, אחד מראשי הקבוצה, פירסם השבוע פוסט רווי שנאה כלפי מתנחלי חוות גלעד. מי שעוקב אחריהם מ־2012 רואה שהרטוריקה היא סילוק ה"פשיסטים": הזזת נבחרים שנחשבים למרכז הכובד האידיאולוגי של הליכוד והכנסת רשימה פחות ימנית, חיסול היסוד הלאומי של המחנה הלאומי. יד שמאל חזקה בקבוצה זו. לפי הצהרותיהם הרשמיות, הם תומכים בתחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, החלשת כוחו של הממסד הדתי, תקצוב הרפורמים.

"מפלגת השלטון, מפלגה בעלת עבר מפואר, נחטפה על ידי קבלני קולות ציניים וקבוצות כוחניות קיצוניות ואינטרסנטיות", כתבו הל"ח באחד הפוסטים בפייסבוק. מעניין. קבוצה חיצונית, שסדר היום שלה שונה מזה של הליכוד ושמנסה להשתלט מבפנים על המפלגה בלי להצביע לה - זו לא קבוצה כוחנית? "חשוב שנתעלה לרגע מעל הצדקנות והטהרנות", הוסיפו. אולי הם מתכוונים לצדקנות בטענה שמי שמשפיע על הרכב הרשימה ראוי שגם יצביע לאותה מפלגה.

"כוח צעיר ומעורב"

"יש לנו אג'נדה סדורה ואני מזמין כל אדם לעיין בה ולהחליט בעצמו מי ומה אנחנו, זה במרחק של הקלדה בגוגל", כתב לי השבוע ליאור מאירי, בתגובה לשאלותיי. "רשימת המומלצים שלנו פורסמה בכל מדיה, ואני מזמין את כל הטוענים והלוחשים למצוא בתוכה את אנשי השמאל המסתוריים.

"הליכודניקים החדשים", אומר מאירי, "הם כוח צעיר, מעורב, נחוש, שנולד במחאת 2011 והבין שיש יותר כוח ל־10,000 איש מאוגדים במפלגה מאשר לחצי מיליון איש שצועקים ברחוב".