במסגרת הקריירה שלי נקראתי להיות חבר בוועדת חקירה על אודות תאונה בחיל האוויר. בראש הוועדה עמד שופט אזרחי רב ניסיון והחבר השלישי היה אלוף בדימוס, ותיק ורב ניסיון גם הוא. המפגש הראשון היה עבורי על גבול הטראומה. הרגשתי שהושיבו אותי עם שני גמלאים שלא מבינים דבר במטוסים ו"לך תבנה איתם מדינה". כשנסתיימה הוועדה, בטרם נפרדנו, ציינתי בפניהם כי למדתי מהם רבות והבנתי שלא צריך להיות טייס כדי לחקור כל תאונת טיסה.
ובאותה נשימה: במלחמת לבנון הראשונה הייתי מפקד בסיס טיסה ונקלענו תוך כדי קרב לאירוע, שחייב חקירה והחלטה לגבי עתידו של אחד הטייסים. לא העליתי בדעתי - ועם כל הניסיון שצברתי במלחמות ובחקירות לא הייתי מעלה גם היום על דעתי - להסכים שאת החקירה ינהל מי שלא חווה קרב. אני מספר זאת בתחילת דבריי כדי שיבינו כי לטעמי, אין להאשים את הצבא בכך שאינו פתוח לחקירה חיצונית, וחשוב לומר את הדברים בימים שבהם מועלית שוב ושוב הדרישה לחקירה פלילית על פעולות מסוימות של צה"ל במבצע צוק איתן.
את מה שעובר בראש תחת אש, לא יוכל לנתח באובייקטיביות מי שלא היה בסיטואציה הזו, שאין דומה לה. התנסות שכזו רוקחת מסקנות רלוונטיות לעניין הנחקר, ובלעדיה ה"תבשיל" שיירקח, התוצאה והמסקנות יהיו חסרים את הדבק שמעבד את העובדות למקשה אחת ויהיו מעוותים ולא רלוונטיים לעניין.
אבל יש שני דברים חמורים יותר. ראשית - מפקדים לא יתייחסו ברצינות לחקירה שתתבצע על ידי גורם שלא חווה ניסיון דומה. עצם הרכב הוועדה יקומם אותם והם "יאפסנו" אותה במגירת השכחה. זה כמובן יהיה גם גורלם של סעיפים שיש בהם עניין למפקדים, והתוצאה - כאילו לא בוצעה שום חקירה.
שנית - בתודעת הלוחמים תיצרב העובדה שהם חשופים לביקורת ולעונשים על מעשים שעשו תחת אש, ושהם עלולים "להיפגע מאש כוחותינו הידידותיים (לכאורה)" אחרי המלחמה. מכיוון שכך עליהם להקדים רפואה למכה ולהתנהג בהתאם. הלך מחשבה זה עלול לפגוע, ואף לסרס, את הלוחם בשעת קרב. וכל זאת עוד לפני שדיברנו על העוול ללוחמים.
היכן כן יש לפעול במישור המשפטי? אם יש מידע מוקדם על אירוע פלילי, יש למנות מייד ועדת חקירה מתאימה בראשות מי שעניינו בפלילים וחבר בה מפקד קרבי. כדרך שיגרה, אחרי כל פעולה מבצעית מקיימים תחקיר מבצעי, כפי שנעשה כיום. בתחקיר נבדקים כל היבטי ההתנהגות של המפקדים והחיילים, ואם יש פלילים או חשד לפלילים - יש למנות ועדת חקירה פלילית.
וכאן אני רוצה להסתכן ולהוסיף: יש אירועים רבים במסגרת הקרב שאינם עומדים באמות המידה של מוסר לחימה, אבל אינם פליליים. במקרים שכאלה איש משפט יוציא
זכאי את מי שמפקד היה מוצא חייב בהתנהגות שאינה הולמת.
אני מציע להיזהר בשימוש רב מדי ב"נשק החקירה הפלילית", שכן זה עלול להוציא ממנו את העוקץ. צה"ל ייצא מכך נפסד, וגם המדינה, לאחר שיכולתם של הלוחמים תיפגע.
הכותב היה קצין חינוך ראשי בצה"לטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו