"ההצטרפות הפלשתינית להאג: ישראל נמצאת בדרך לתסבוכת משפטית מביכה" - כך קבעה כותרת "הארץ" לאחר שיו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן, חתם על אמנת רומא שתאפשר לו להגיש תביעות בבית הדין הפלילי בהאג. נדמה כי בכל איום פלשתיני או בינלאומי באשר למוסדות בינלאומיים, מאמצת התקשורת הישראלית שיח מתלהם ופופוליסטי ומשרה אווירה של קריסה ואסון דיפלומטי. ואולם גלים דמגוגיים אלו מתנפצים פעם אחר פעם אל מול מזח המציאות.
אלא שניתוח משפטי־בינלאומי של המצב מעיד כי האיומים של הרשות הפלשתינית עשויים להתברר ככלי ריק - הגם שיש בהם כוונה ממשית והגם שיש בניסיונות אלו בהחלט אפשרות לפגיעה בישראל. בכלל, נדמה כי הרשות בעצמה אינה מודעת ובקיאה במוסדות הבינלאומיים. כך למשל, העיתון "א־שרק אל־אווסט", היוצא לאור בלונדון, טען ביום שישי כי הנציג הפלשתיני בהולנד הונחה לקדם מייד הגשת תלונות רשמיות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על מעשי ישראל, הנחשבים פשעי מלחמה.
רק שבניגוד לרוח הדברים העולים מהכתבה, בית הדין בהאג כלל אינו מתעסק באישום ובחקירה של פשעי מדינות ואבו מאזן אינו יכול "לתבוע את ישראל". בית הדין הפלילי עוסק באישומים ובפעולות של אנשים בלבד. כמו כן, ישנם תנאים מסוימים העשויים להכביד על הפלשתינים לתבוע קצינים בצבא ופקידי ממשל הקשורים לביטחון בישראל. כך למשל, בכדי לתבוע גורמים ישראליים, על הרשות להיות מדינה לכל־דבר, שכן מדובר בתנאי הכרחי שאותו דורש בית הדין הפלילי.
בהתחשב בעובדה שמועצת הביטחון דחתה את בקשת הרשות הפלשתינית להקמת מדינה, הרי שיהיה קשה מאוד לנשיאת בית הדין הפלילי בהאג לראות אותה ככזאת - הגם שהרשות קיבלה מעמד של מדינה משקיפה בהחלטת עצרת האו"ם. כמו כן, הרשות אינה עומדת בתנאי הסף של אמנת מונטווידאו לקביעה "מה היא מדינה", שכן הקריטריון של "טריטוריה מוגדרת על ידי גבולות קבועים" אינו ממומש.
בפני הפלשתינים עומדת מכשלה נוספת. בית הדין בהאג רואה עצמו כסמכות האחרונה שניתן לפנות אליה. הוא נדרש לחקירה רק אם במדינה הנאשמת אין מערכת משפט ראויה שבודקת בעצמה את המדינה. בישראל קיימת מערכת כזו ובית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ) זוכה למעמד, להכרה ולהוקרה בינלאומיים. משכך, הפלשתינים יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לשכנע את השופטים בהאג שישראל אינה חוקרת את התנהלותה וספק רב אם מאמצים אלו יישאו פרי, לאור החקירות והתחקירים הרבים שמתנהלים אצלנו בתוך הגופים השונים.
לאור המגבלות המשמעותיות, עושה רושם כי לפלשתינים מצפה עוד דרך ארוכה - אם בכלל - עד שיצליחו לתבוע אישים ישראלים. אסור גם לשכוח שאישים פלשתינים בעצמם - בפרט אבו מאזן שחבר בממשלת טרור כעת ושביצע בעברו פעולות טרור - יהיו חשופים לתביעות הדדיות.
לצד הבלבול בכל הקשור לפעולות המשפטיות נגד ישראל, האשימו גורמים פלשתיניים את ישראל ב"פגיעה בחוק הבינלאומי", בעקבות עצירת העברת כספי המסים לרשות. כך למשל, טען חבר הוועד הפועל של אש"ף, סאיב עריקאת, כי מדובר "בשוד לאור יום ובפעולה המתאימה לפיראטים ולא לממשלות" וכן ש"הכסף הזה הוא לא צדקה ישראלית לעם הפלשתיני. מונעים ממנו כסף ששייך לו".
אלא שהרשות הפלשתינית גם כך חייבת לישראל כספים בסך כ־1.5 מיליארד שקל - חוב שנוצר כתוצאה מסירובה לשלם בעבור החשמל שסופק לה בשנים האחרונות. כספים אלו שייכים בדין לישראל ובירושלים יכולים להצהיר על כך שהם למעשה גובים חלק מהחוב. ובכלל, ייתכן שהפלשתינים יצטרכו להתרגל בקרוב למחסור קבוע בתזרים המזומנים, שכן בקונגרס האמריקני ישנו חוק שמשמעותו עצירת העברת הסיוע האמריקני, במידה שהפלשתינים יפנו לבית הדין הפלילי הבינלאומי כנגד מדינת ישראל.
הכותב הוא סטודנט לתואר שני בתוכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת ת"א ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו