אהרונוביץ' והחקירה: זיגזג מדאיג

השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', ללא ספק ישר ונקי כפיים. בטוחני שהחקירה המסועפת והמתרחבת בישראל ביתנו לא תגיע אליו. אזרחי ישראל שמעו בסיפוק רב על הגיבוי שהוא נותן לאנשי החקירות והפרקליטים הכורעים תחת קצב הגילויים בפרשה, ודבריו עמדו בסתירה מוחלטת למתקפה של ראש מפלגתו על היועץ המשפטי לממשלה וחוקרי יחידה 433. שמחתי שיש שר אמיץ במפלגה שבה כולם מתיישרים לפי הנחיות היו"ר, ומי שאינו מציית מוצא עצמו בחוץ.

עברו שלושה ימים, והתבדיתי. התברר שהשר אהרונוביץ' פחות אמיץ משחשבתי. לאחר שכנראה קיבל "על הראש", הסביר שיש לו תהיות באשר לעיתוי החקירה. לעולם לא אבין כיצד אפשר בחמישה משפטים לומר דבר והיפוכו. תמיכה במשטרה ובשיקול דעתה ובו בזמן תהיות באשר לעיתוי החקירה. השר קרוב אצל עצמו ועתידו הפוליטי, קרבה שמטילה צל על יכולתו לשמש השר לביטחון הפנים בעת שבכירי מפלגתו, ילדיהם, עסקניהם ומקורביהם מצויים בחדרי החקירות.

המאבק בשחיתות הוא בעל משמעות קיומית ממדרגה ראשונה. אי אפשר לנהל את המאבק מבלי שמערכת אכיפת החוק זוכה לרוח גבית מצד כל נבחרי הציבור. כאשר השר לביטחון הפנים - במקום לתת רוח גבית ולהניף את נס המלחמה בשחיתות, משתף את הציבור בתהיות שלו, תהיות שמשמעותן הטלת ספק במניעים של אנשי החקירות, עליו להניח את מפתחות המשרד עד שתושלם החקירה. זו תהיה תרומתו החשובה ביותר לביעור נגע השחיתות.

השחיתות שאנו עדים לה כמעט מדי יום יוצרת תחושה קשה. סוג של מחנק שמקשה על הנשימה. אזרחים רבים חשים שהאדמה רועדת ומתוכה פורצת לבה רותחת הממלאת את האוויר בפיח שחור. אתמול בבוקר פגשתי מספר אנשים ששאלו אותי "מה יהיה?", פעם השאלה התייחסה למציאות הביטחונית, היום היא מתייחסת לדמותה ולדרכה של המדינה בתחום טוהר המידות. לאחר שנים רבות של הכחשה והדחקה, ברור לכולם שהשחיתות הפכה להיות סכנה קיומית, הפורמת את הלכידות החברתית ההכרחית במדינה המצויה תחת איום מתמיד.

ב־1934 חיים נחמן ביאליק, ערב צאתו לטיפולים רפואיים באוסטריה, ציין כי היישוב חולה במחלה קשה של בצע כסף, ספסרות בקרקעות והתפוררות פנימית. ב־1949 דוד בן־גוריון זעק בישיבת מרכז מפא"י על יוצאי הפלמ"ח וחברי הקיבוצים שגנבו מהבריטים כי "עכשיו גונבים מממשלת ישראל". המשורר נתן אלתרמן, בראשית שנות ה־50, התפלל לגנב עברי, וכעבור שנים מועטות הביע פליאה על כמות הגנבים ופסיכוזת ההוללות. ברבות השנים נבחרי ציבור ועובדי מדינה נכנסו לכלא כשהשיא, הרשעת רה"מ לשעבר בשחיתות חמורה.

אין זה מפתיע שאזרחים רבים סבורים כי התעשרות בישראל איננה תוצר של כישרון, אלא של קשרים, שמונופולים המכתיבים את יוקר המחיה עושים זאת בחסות פקידים שבעתיד יעברו לעבוד אצלם, ושמחירי הדירות הגבוהים נובעים מספקולציות תחמניות ואינם ביטוי לעלויות אמיתיות.

ממשלת ישראל וכל המפלגות המתמודדות בבחירות לכנסת חייבות לגלות לציבור כיצד הן מתכוונות לטפל בשחיתות. חבל מאוד שמערכת הבחירות הזו מסתמנת כמערכת של סיסמאות בלבד.