משפך ושמו פארגו

1. בניתוחי הווידאו הקרובים, גיא גודס יהפוך את שלושת הרבעים הראשונים לכתב אשמה על הפקרות הגנתית וחידלון אנרגטי. את הרבע הרביעי יקבץ לקליפ מוטיבציה והתרוממות רוח, שישמש מזכרת לנכדים של ג'רמי פארגו. 

אלה שטראומות דיוויד אנקראם ואלן אנדרסון צרובים בליבם, מתכווצים בראותם את הכדורסל המכביסטי מתנקז למשפך הנקרא פארגו (כשדווין סמית' לא בסביבה, וגם כשהוא בסביבה). אמנם גודס מרוצה שיש לו שחקן עם אופי שלא מפחד לקחת אחריות ועושה פעולות אינדיבידואליות משמעותיות המנצחות משחקים, פריט חובה בכל קבוצה, אבל העניין הזה ממכר. עם כל שלשה שנכנסה הרכז לקח מטר אחורה בזריקה הבאה, והברכה היתה יכולה להפוך לקללה בתוך שניות, כששכנוע עצמי עמוק והתוצאות בשטח יגרמו לו לקחת יותר ולאחרים פחות. 

האם החד־מימדיות הזו רצויה עבור גודס? האם יש אלטרנטיבה ליום שבו הזריקות הללו לא ייכנסו? אמנם קבוצת כדורסל היא לא התגשמות חזון סוציאליסטי - יש שווים ויש שווים יותר - אבל הקבוצה הזו לא עובדת עבורו, אלא הוא עובד עבור עצמו. התלות המוגזמת הזו יכולה להוביל לכך שדרך המשפך של פארגו יישפכו לא רק המים, אלא גם התינוק הצהוב של גודס.

2. הצורה שבה אילת שלטה בעניינים הפיחה אופטימיות וציפייה לתחרותיות בריאה שיכולה להתרחש בחצי גמר הגביע, שייערך בפברואר ואולי אף בפיינל פור. הצורה שבה המשחק הסתיים, עם זאת - התגשמות קלישאתית של כל הקלישאות שנאמרו אי פעם על צהובים, רוח מועדון והדרך שבה קירות מתפרקים כשהם עומדים עם הגב אליהם - זרקו את אילת ויתר קבוצות הליגה למציאות. והמציאות נשכה כמו פיטבול על משקה אנרגיה. 

באילת יתבאסו כשיגידו לעצמם שסגירת משחקים דורשת למידה, הרי יש שם מספיק ניסיון על מנת לחסוך מעצמם את המשפט הזה. מצד שני, אם דן שמיר צריך לבחור משחק אחד שבו ינצח את מכבי העונה, בוודאי יבחר בגמר הגביע, אם יגיע אליו 

3. לגיא גודס אין עוזר אלא קונסיליירי שנותן לו בפסקי זמן הצעות שלא ניתן לסרב להן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו