מותר לקוות ולהאמין

אמרנו אתמול בחצות יפה שלום לשנת 2014, אבל לא לבעיותיה, לא לאלה שהיא ירשה מקודמותיה, וגם לא לאלה שהתרחשו במשמרת שלה.

גם 2014 לא הצליחה להכריע את הקצב מדמשק, אסד, שממשיך לשלוט בדמשק על חשבון 200 אלף קורבנות. 2014 כנראה גם לא היתה מספיק ארוכה כדי לסיים את משבר הגרעין האיראני, המאיים על שלום המזרח התיכון בפרט והעולם בכלל.

2014 היתה גם השנה שבה חתן פרס נובל לשלום, נשיא ארה"ב ברק אובאמה, הכריז מלחמה על המדינה האיסלאמית כשהוא מגייס קואליציה של 60 מדינות.

2014 היתה גם שנה שבה רוחם של ניקיטה חרושצ'וב וליאוניד ברז'נייב שבה לקרמלין אחרי שוולדימיר פוטין, אולי בהשראת הקור, אירגן לנו גם אולימפיאדת חורף בסוצ'י וגם מלחמה קרה חדשה. פוטין הצליח להיות שוב האיש הדומיננטי בעולם, כשהפיק לנו - מי היה מאמין - את מלחמת קרים 2 וגרם לברית נאט"ו לחפש במגירות את התוכניות מעידן ברית ורשה.

ב־2014 גם פרצה מחדש, הפעם במערב אפריקה, מגיפת נגיף האבולה. גם באירופה פרצה שוב מגיפה קטלנית ומזוהמת, שגם לה לא נמצא עדיין חיסון, הלוא היא נגיף האנטישמיות, מחלה ישנה וחשוכת מרפא.

השנה החולפת היתה גם שנה שבה פרלמנטים באירופה החלו להכיר במדינת פלשתין. שנה שבה הכורדים הבינו שהם, לעומת זאת, עדיין יכולים לחכות למדינה למרות איום דאעש, כי לכורדים יש עוד הרבה מה ללמוד מיחסי הציבור של הפלשתינים.

2014 היתה שנה שבה צפון קוריאה הזכירה לנו שוב כי יש עדיין ילדים סוררים בדמות מדינה, ובסידני הרחוקה טרוריסט ג'יהאדיסטי הוכיח לנו שהאיום יכול לבוא מכל אחד גם במקומות שבהם חשבנו שהסכנה היא לכל היותר כריש בים. בשנה החולפת גם לא היה כדאי להיות נוסע במטוס מלזי.

2015 יוצאת לדרך למרות הירושה הלא פשוטה, בתקווה שיהיה טוב. איך ? לא ברור. קשה לחזות מה תוליד לנו השנה החדשה על פי הלוח הגרגוריאני. קשה לחזות אירועים, קל יותר לחזות מגמות. סביר להניח שהמתיחות הבין־גושית החדשה רק תחריף, עם השפעה ישירה על הנעשה בסוריה, באיראן ואפילו בסין. יש גם משתנים שמן הסתם ישפיעו, כגון מחירה של חבית נפט, שהגיע לשפל כמעט חסר תקדים בשנים האחרונות. יהיה מעניין לראות כיצד זה ישפיע על רוסיה, ערב הסעודית, ארה"ב ואיראן.

מעניין יהיה לראות כיצד המערב מאבד גובה, ובאופן ספציפי כיצד ברית נאט"ו והאיחוד האירופי יתמודדו עם התרחקותו של השותף הרוסי, עם מושבו במועצת הביטחון, שהפך בשנה החולפת באופן רשמי ליריב בעל אינטרסים מנוגדים.

2015 גם לא מבשרת טובות במישור הכלכלי. אמנם כלכלת ארה"ב הצליחה להרים את הראש (צמיחה של שלושה אחוזים), אבל אירופה, עם צמיחה של אחוז אחד, מתקשה לצאת מהמשבר.

שנת 2015 היא גם שנה שבה העולם ייאלץ להתמודד עם משבר מיליוני הפליטים הקשה במזרח התיכון (סוריה) ובאפריקה. שנה אחת, מן הסתם, לא תספיק כדי לשקם מיליוני בני אדם.

זאת הולכת להיות גם שנה שבה אמריקה תחשוף את מועמדיה לבחירות לנשיאות, שייערכו בנובמבר 2016. אבל עד אז צפויים לנו עוד כל כך הרבה דברים.

2015 לא נראית מבטיחה במיוחד, אבל היתרון הגדול ב־1 בינואר הוא שמותר לקוות ולהאמין, ובעיקר לאחל לעצמנו שיהיה לנו השנה מפעם לפעם גם קצת משעמם.