שטיפת מוח פוליטית על חשבון העניים

בעקבות ההודעה על הקדמת הבחירות, אזרחי ישראל מצויים תחת מתקפה קשה ומסוכנת. מתקפה שכולה שטיפת מוח מגמתית ומתוזמנת, תחת הכותרת התמימה לכאורה של דו"ח העוני. פוליטיקאים ציניים ומגויסי התקשורת עושים מאמצים ניכרים לפורר את החברה הישראלית מבפנים, והכל לצרכים פוליטיים עלובים. ההיסטוריה העולמית לימדה אותנו שקריסת האימפריות הגדולות התחילה בהתפוררות פנימית אל תוך חור שחור.

משעות הבוקר המוקדמות ועד ליומני חצות - שדרנים, פרשנים ומומחים מטעמם מפזרים אבקת דיכאון. אבקה שחורה, משתקת ולעיתים מעוררת בחילה. דיכאון שמאפיין את השמאל הישראלי מאז אותו לילה שבו נפלו עליו השמיים, ומנחם בגין ז"ל נבחר לעמוד בראש ממשלת ישראל. תחת כנפי הסיסמה "רק לא נתניהו" הם מוכנים להרוס את הישגי התנועה הלאומית היהודית בהקמת מדינת מופת, אי של הצלחה ושגשוג בתוך אוקיינוס של בערות ואלימות. אנשי תקשורת ופוליטיקאים, פטריוטים אמיתיים - רק אם השלטון בידיהם.

"המירוץ לעוני"

כל מי שמקשיב בימים אלה להתלהמות סביב דו"ח העוני מקבל את הרושם שמדינת ישראל הפכה להיות סניף של סודאן ואריתריאה. קשה אם כך להבין מדוע מאות אלפי סודאנים חולמים להגיע לישראל. העיתון "ידיעות אחרונות" והאתר ynet מנהלים תחרות תחת הכותרת "המירוץ לעוני", שבסופה יוכתר האומלל האולטימטיבי של מדינת ישראל. מדי יום מובאים סיפורים מרגשים על מסכנים ואומללים, כתבות רטובות מדמעות התנין. אפשר להבין את הרצון של ברוני התקשורת להחליף את שלטון הימין, שאיפה לגיטימית בימים שההכנסות שלהם ירדו פלאים עקב חוסר עניין בהם, אבל מדוע צריך באותה הזדמנות להוציא את דיבת המדינה רעה בארץ ובעולם?

פרס נזכר עכשיו?

הגדיל לעשות שמעון פרס, מאחרוני השרידים של הנהגת מפא"י ההיסטורית. אותה מפא"י שיצרה את אי השוויון והקימה איים של עוני מנוון. שנים רבות של מאמץ בלתי רגיל מצד הליכוד ושותפיו נדרשו כדי להוציא את שבויי מפא"י אל האור והתקווה. מעיירות פיתוח אל יישובים משגשגים. שמעתי את פרס מדבר על חזון שלום וצדק לפלשתינים, לי לא זכורה דאגה עמוקה שלו לעניי עמו. עכשיו כשחזונות השווא של השלום קרסו, נזכר מר פרס להעלות על ראש שמחתו את העוני ואי הצדק של הישראלים. איך שגלגל מסתובב.

בוז'י הסוציאליסט

ראש מפלגת העבודה, סוציאליסט ידוע שציפי לבני הסבירה בטלוויזיה כיצד עשה את הונו, רוקד גם הוא על דו"ח העוני. אולי כדאי שגם במקרה זה מר הרצוג יבחר לשתוק לטובת בוחריו שלו, אנשי האלפיון העליון. העניים עוד עלולים להתנפל עליהם. "העניים" במדינת ישראל מעולם לא הצביעו למפלגה שלו. הם זוכרים היטב איזו מפלגה כבר שנים משרתת את האליטות הוותיקות. ציבור הנצרכים גם לא מאמין לנבחרי מרצ ויש עתיד. הם הרי יודעים שמפלגות אלה מייצגות בעיקר את מדינת תל אביב.

האינטרסים של מנכ"לי עמותות המזון שקופים. ככל שמדברים על יותר עניים, קל לאסוף תרומות. תמהני ומסופקני אם ראשי העמותות מתחלקים במשכורות שלהם עם העניים שלהם הם דואגים. בעקבות הדיבור הבלתי פוסק על העוני הצטיידתי בפנס רב עוצמה ויצאתי לחפש את העניים, החלכאים והנדכאים בישראל. יש עניים, אבל הם לא שוכבים בהמוניהם על המדרכות. לאחר מאמץ ניכר זיהיתי באחד הצמתים פושט יד והתברר לי שהוא עובד זר מרומניה.

חזון, לא ייאוש

למרות הרוחות הרעות, רוב הישראלים משוכנעים שארצם היא מעצמה עולמית בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה, הרפואה, החינוך והתעשייה. לרוב האזרחים טוב בהרבה מאשר ברוב מדינות העולם. מיליוני הישראלים שמטיילים בחו"ל לומדים להעריך את הבית שלנו. משרד התחבורה שידיו רב לו בהקמת מחלפים וגשרים, לא מצליח להשיג את מספר כלי הרכב שנרכשים מדי שנה על ידי העניים בישראל.

אסור להתעלם מהעובדה שיש בישראל אזרחים שהשגשוג והשפע הכלכלי לא הגיעו אליהם במלוא עוזם. הממשלה שתיבחר תצטרך להמשיך להתמודד ולמצוא פתרונות. בעיקר באמצעות השכלה, מיומנויות מקצועיות ויצירת אפשרויות השתלבות בשוק העבודה. כדי שהמהלך יצליח צריך לשדר לאזרחים תקווה ולא ייאוש, חזון ולא חידלון. הייאוש והחידלון הם הסיבה המרכזית לחוסר הרלוונטיות של השמאל הישראלי.