"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הצל שמלווה את יצחק הרצוג

הצל שמלווה את יצחק הרצוג

,עודכן

שמירתו על זכות השתיקה בחקירה על עמותות ברק תלווה את יצחק הרצוג כצל כל חייו הציבוריים ולא תרפה ממנו. אם הוא רוצה לנקות את שמו, עליו לדרוש את חידוש חקירת המשטרה ולומר שם את כל הידוע לו.

הפרשה עסקה במערכת מושחתת שגייסה באופן בלתי חוקי הון עתק לקמפיין הבחירות של ברק ב־1999, באמצעות הקמת עמותות קש פיקטיביות. האיש שניהל את המערך הבלתי חוקי הזה של גיוס כספים ושל עמותות קש, ושפיקח על הכספים שהועברו מחו"ל, היה מקורבו של ברק, הרצוג, לימים מזכיר הממשלה לאחר עליית ברק לשלטון. אחרי שמבקר המדינה השופט אליעזר גולדברג מתח ביקורת חריפה ביותר על המערכת הזאת, ועל הרצוג באופן אישי, החליט היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, היום שופט בית המשפט העליון, על פתיחת חקירה פלילית.

הרצוג נחקר באזהרה, בחר לשמור על זכות השתיקה, ולבסוף לא הוגש נגדו כתב אישום, מחוסר ראיות.

אילו שיתף הרצוג פעולה בחקירת המשטרה ולא שמר על זכות השתיקה, ייתכן שהיה מורשע ויושב בכלא כמו עמרי שרון, שנקשר לעבירות דומות, במערכת הבחירות של אביו, אריאל שרון. במקרה כזה, היה יכול לטעון לאחר ריצוי עונשו ותקופת הקלון שהוא מילא את חובו לחברה, וכעת יכול לחזור לחיים הפוליטיים, והציבור היה מחליט אם הדבר ראוי.

זכות השתיקה היא הזכות של חשוד לא להפליל את עצמו. מי שבטוח בצדקתו, לא זקוק לזכות השתיקה. מי ששומר על זכות השתיקה, הוא מי שיודע שאמירת האמת תפגע בו. הזכות של חשוד לא להפליל את עצמו היא זכות מוכרת ומקובלת בזכויות האזרח (הגם שבעיניי אין זו פרה קדושה וראוי לבחון אותה). היא מקובלת, חרף העובדה שהיא משבשת את החקירה, ובכך מקשה את היכולת להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם העבריינים. אולם מי שבחר בזכות זו אינו ראוי להיות איש ציבור, וככל שהוא חותר גבוה יותר במערכת הציבורית, כך הוא ראוי פחות.

• • •

מבחינה ציבורית, איש ציבור ששמר על זכות השתיקה כמוהו כאשם כל עוד לא הוכחה חפותו. ומאחר שהרצוג שמר על זכות השתיקה וויתר על ההזדמנות להוכיח את חפותו - מבחינה ציבורית, הוא אינו נקי לחלוטין.

הרצוג ניחן בנועם הליכות, בטון דיבור רך, בקול עדין וב"בייבי פייס". תכונות אלו יוצרות לו תדמית הגונה. השחיתות אינה נדבקת אליו. בסקר שנערך לפני שנים אחדות עבור כנס שדרות לחברה, שהצביע על הפוליטיקאים הנתפסים כמושחתים בעיני הציבור, הרצוג נבחר לח"כ ההגון ביותר. אולם התדמית הזאת מטעה.

הדרך היחידה של הרצוג לנקות את שמו היא לחזור מרצונו לחדר החקירות והפעם לשתף פעולה ולסייע בחקר האמת. הוא לא יעשה זאת והוא יודע למה. ובאותה נשימה, כמובן, ראוי שכל ראש מפלגה שמעליו עננת חשד - ולו הקטנה ביותר - יפעל כעת להסרתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו