טרפת ה"רק לא ביבי" מדגישה את היעדרם של שיח ודיון אמיתיים בנוגע לנושאים הניצבים בפני האומה, וממחישה את העובדה שהבחירות הללו נשלטות על ידי המזימות של אינדיבידואלים העסוקים בהשגת כוח אישי.
המיזוג הביזארי בין יצחק הרצוג לציפי לבני הוא דוגמה טובה לכך. במאמציה לרומם את מעמדה הפוליטי האישי, לבני המשיכה לזגזג. הסקרים מצביעים על כך שבבחירות מפלגת התנועה שלה אינה צפויה אפילו לעבור את אחוז החסימה המינימלי. ועכשיו, הרצוג הדהים אפילו את אנשיו שלו כאשר חתם עימה על הסכם רוטציה. קשה לדמיין שהישראלים יקבלו את לבני, הפוליטיקאית הכושלת, כאלטרנטיבה לראש הממשלה. אפילו עיתון "הארץ" כתב: "הסיכום הזה הוא כל כך בלתי נתפס עד שמתעורר החשד שהיא הזליפה סם כלשהו למשקה של הרצוג".
השורה השנייה מורכבת משלוש מפלגות המתיימרות כולן לייצג את ה"מרכז" ומונעות בעיקר על ידי האינטרסים של מנהיגיהן האינדיבידואלים, ששואפים כולם להפוך לראש הממשלה. הם כוללים את ליברמן, ראש ישראל ביתנו, שקידם את עצמו בעבר בתור קולה של הפוליטיקה הישראלית הימנית בעלת הקו הנוקשה ואשר נזף תכופות בנתניהו על היותו "רך" מדי; מגיש הטלוויזיה בעבר והפוליטיקאי בהווה יאיר לפיד, שדחה מיזוג עם לבני משום שסירב לרוטציה בהנהגה; והשר לשעבר מהליכוד, משה כחלון, שעומד כעת בראשה של מפלגת "כולנו". השלושה פועלים ללא כל סוג של מיון מוקדם דמוקרטי של מועמדיהם, שאותם יבחרו באופן שרירותי לרשימותיהם. כמו כן, הם לקחו לעצמם את הזכות הבלעדית לקביעת המדיניות והטקטיקות של כל אחת ממפלגותיהם. בפועל, משמעות הדבר היא ששלושה בני אדם, הנתמכים ללא תנאי על ידי המכניזם הפוליטי שלהם, יקבעו אם הם מאמצים ממשלה לאומית או שמאלנית – וזאת בהתבסס על יכולתם לסחוט את הדיל שייטיב עימם ביותר באופן אישי.
ליברמן הודיע שאם הדבר יהלום, הוא יתייצב לצד ממשלת שמאל בראשות הרצוג ולבני. לפיד יעדיף להצטרף לממשלה בראשות העבודה, שם ייאלץ לחבור ליריביו המושבעים – החרדים – שהרצוג הכריז שיצרפם בחפץ לב. וכחלון רומז כי הוא פתוח לתמיכה בכל ממשלה.
על כן, אנו עומדים בפני בחירות שבמסגרתן נתניהו ובנט יתמודדו מול הרצוג ולבני. ואולם למרות העובדה שציבור הבוחרים נע ימינה באופן משמעותי במהלך השנה האחרונה, ממשלת שמאל עדיין יכולה לעלות לשלטון, וזאת רק בשל המזימות של מנהיגים פוליטיים המתיימרים לייצג את המרכז ושללא קשר לאידיאולוגיה או לנושאי מדיניות, ינהלו תמרונים ודילים נסתרים בהתבסס על יכולתם לקדם את הכוח הפוליטי האישי שלהם.
ישראלים רבים ממשיכים להסס ומרגישים ניכור כלפי ההנהגה ומתפתים להצביע לכל מפלגה אלטרנטיבית או "מרכזית". אך חשוב שהם יהיו ערים לכך שבפעולה שכזאת הם עלולים, למעשה, לספק מנדט לזיקיות פוליטיות. יש הבדלים קריטיים בנושאי מדיניות בין ממשלה לאומית לממשלת שמאל בהתייחס לנושאי ביטחון. לכן על הבוחרים להיפטר מההכללות המטושטשות ולהציב את השאלות הבאות בפני הנבחרים:
• האם תקבל עליך את דרישותיו של הנשיא אובאמה, שלפיהן על ישראל לשאת ולתת עם הפלשתינים על בסיס קבלה של קווי שביתת הנשק מ־1949 בכפוף לחילופי שטחים שיהיו מוסכמים על שני הצדדים?
• האם אתה מוכן להסכים לדרישות האמריקניות והאירופיות, שלפיהן על ישראל לחדול מייד מכל פעילויות הבנייה מעבר לקו הירוק, כולל בירושלים ובגושי ההתנחלויות המרכזיים?
• האם תהיה מוכן לחלק את ירושלים?
• האם תסכים לשחרורם של מחבלים נוספים במטרה להביא את עבאס לשולחן המשא ומתן?
• האם אתה ממשיך להתייחס לעבאס כ"מתון" וכ"פרטנר לשלום" שלנו בזמן שהוא ממשיך להסית לאלימות נגד ישראל; מהלל את הטרוריסטים כגיבורים, חוזר ודורש את זכות ה"שיבה" ל"6 מיליון פליטים ערבים" ועוד?
• על אף תמיכתך בהפרדתנו מהפלשתינים וכוונתך לתמוך לבסוף במדיניות שתי מדינות, האם אתה מאמין שיהיה אפשר ליישם אותה בתנאים הנוכחיים, כאשר עבאס ממלא את תפקידו באופן האגרסיבי והשלילי ביותר; הסקרים האחרונים מצביעים על כך ש־80 אחוזים מהפלשתינים תומכים כיום בטרור; ממשלת האחדות עם חמאס ממשיכה להיות מקודמת; סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהפלשתינים יעדיפו את חמאס על הרשות במדינה פלשתינית; והטבח הנורא המתקיים ברחבי האזור ממשיך ללא הפוגה?
• האם כעת אתה עדיין תומך בהתנתקות חד־צדדית נוספת מהפלשתינים? ואם כן, כיצד אתה חוזה שאנו נשמר את ביטחוננו בזמן שחמאס שולט בכל השטחים הסמוכים לגבולותינו?
תשובות לשאלות הללו, בעיקר מצידם של מנהיגי מפלגות ה"מרכז", יספקו לבוחרים הזדמנות להשפיע על כיוונה של הממשלה במקום לאפשר לאמביציות הגסות של פוליטיקאים יחידניים להתכחש לרצונו של רוב העם.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
