איראן: האם מתקרב "היום הקובע"?

לפי סקר שפורסם בערוץ הכנסת, רק שלושה אחוזים מהציבור הישראלי סבורים שאיראן היא נושא חשוב לבחירות, מה שמוכיח שלא תמיד "קול המון הוא קול שדי". שכן, קרוב לוודאי שהממשלה שתקום לאחר הבחירות תיאלץ כבר בחודשיה הראשונים להתמודד עם איום איראני קונקרטי על ביטחונה ושלומה של ישראל. ישראל נשמה, אמנם רק בחצי נשימה, לרווחה על כך שהוחלט להאריך את שיחות הגרעין בין "חמש פלוס אחת" (ארה"ב, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה) לאיראן עד סוף יוני של השנה הבאה. זאת מפני חששה שההסכם שיושג בתאריך המקורי, כלומר ה-24 בנובמבר החולף, לא יענה על הדרישה הבסיסית למנוע מאיראן נשק גרעיני, עכשיו או בעתיד וכפי שאמרה בימים אלה, הילרי קלינטון: "עדיף לא הסכם כלל, מהסכם רע".

יש לציין שבניגוד לחששות רבים ולציפיות האיראניות, עמדתה של ארה"ב ושל בעלות בריתה המערביות היתה בשלב זה, עקבית ברובה ובלתי מתפשרת לגבי ניסיונות טהרן לחמוק מההגבלות והבקרות על מאמציה הגרעיניים. הן גם לא התפתו, למרות הפצרות מכיוונים שונים, כולל גורמים אנטרסנטיים, להחליש את הסנקציות ולדעת הפרשנים זו היתה, במידה רבה תוצאה של העמדה הנחרצת של ישראל. וכן, כמובן של הקונגרס האמריקני.

עם זאת, התקופה עד לתאריך היעד החדש, כלומר סוף יוני, תהייה קריטית לכאן ולכאן, בין שיתברר במהלכה שאין אפשרות להגיע להסכם, ובין שבכל זאת תגבר הנכונות בוושינגטון ובבירות המערביות האחרות, כל שכן ברוסיה, ובסין, להסתפק בפחות ולו כדי להכריז שהושג הסכם. בהקשר לתסריט האפשרי הזה, התפרסם בימים אלה ב"וושינגטון פוסט" מאמרם של שלושה אישים בעלי ניסיון ובקיאות בולטים במיוחד בנושא הגרעין האיראני: אריק אדלמן, תת-מזכיר ההגנה בממשל ג'ורג' וו' בוש, ריי טאקיי, יליד איראן, ועמית במועצה האמריקנית ליחסי חוץ ויועץ בכיר לענייני איראן לשעבר במחלקת המדינה, ומיודענו דניס רוס שעסק בנושא האיראני ביותר מממשל אחד. לדעתם, הסיכויים להשגת הסכם מספק, אינם טובים בעיקר מפאת הציפיות וההנחות המוטעות של הנושאות והנותנות מול טהרן. הגם שהסנקציות גרמו למצוקה כלכלית קשה בקרב האוכלוסייה האיראנית, אין הדבר גורם לשינוי מגמותיה האידיאולוגיות והאסטרטגיות, כולל אלה בתחום הגרעין, של ההנהגה המהפכנית הפונדמנטליסטית שעומדת בראש המדינה.

וושינגטון סברה בטעות שבחירתו של חסאן רוחאני לנשיא המדינה מעידה על רוח חדשה של מתינות ופתיחות, בעוד רוחאני איננו אלא "אפרצ'יק" של המישטר. ועוד: הסנקציות אמנם הביאו את איראן לשולחן המו"מ, אך כדי שההנהגה האיראנית באמת תיאלץ לשקול שינוי יסודי בתחשיביה ולהעריך מחדש את מחיר סרבנותה, יהיה על ארה"ב ובעלות בריתה לגרום לבידודה המוחלט של טהרן משוקי העולם וממוסדות הפיננסיים הבינלאומיים - מהלך שהשפל הנוכחי במחירי הנפט יהייה בעזרו. אך גם בכך לא סגי, לדעת כותבי המאמר, הלחץ הבינלאומי על איראן חייב להיות רב תכליתי ורב חזיתי, מה שיחייב את ממשל אובאמה לערוך בדק בית ביחסיה המעורערים עם בעלות בריתה המסורתיות במזרח התיכון וכן לחזק את קשריה עם בעלת בריתה ישראל. "שהפרספצייה של חילוקי דעות עימה פוגעת בכושר ההרתעה של ארה"ב" ובסיכום: "האסטרטגיה (האמריקנית) צריכה להראות שאיננו זקוקים להסכם יותר מכפי שזקוקים האיראנים".

"התאריך הקובע" הוא בסוף יוני או תחילת יולי ופרשנים אמריקנים התנבאו ששר ההגנה החדש "אש" קרטר, לאור דעותיו בעבר, עשוי להציע לממשל "תגובה ניצית" אם יתברר שלא הושג עד הקיץ הסכם משביע רצון. לפיכך, הקיץ הקרוב עלול להיות גם "תאריך קובע" מבחינת ישראל, כולל לגבי הרמטכ"ל החדש גדי אייזנקוט בניגוד לדעתם של המשיבים השאננים על הסקר של ערוץ הכנסת שהעניקו לנושא האיראני חשיבות הזויה של שלושה אחוזים בלבד.