הכנסת אישרה אתמול בקריאה טרומית שמונה הצעות לפיזורה. הן התקבלו פה אחד. הבחירות לכנסת ה־20 יתקיימו ב־17 במארס 2015. בכל זאת "שום דבר אינו גמור עד שהוא גמור". הח"כים הותירו סדק־דק־מסדק לחזור בהם מההחלטה, שהתקבלה ב־84 קולות. הרי כבר היו דברים מעולם, ערב פיזור הכנסת הקודמת הצטרף שאול מופז לממשלה בראשות בנימין נתניהו, אבל תרגיל ההצלה שאירע "בזמן פציעות" הסתיים במפח נפש.
לפיכך סביר להניח כי בהימנעם מקבלת החלטה סופית עד לתחילת השבוע הבא הותירו הח"כים מרווח למנהיגי המפלגות לנסות ולסובב את הגלגל לאחור. הרי רוב מכריע מתוך ה־84 שהצביעו אתמול בעד הפיזור אינם מעוניינים בו. ביום שני יאמרו לעצמם כי "המתחיל במצווה אומרים לו גמור", ואף שאינם רואים בכך מצווה יסיימו את הליך הפיזור.
נראה כי גם מבחינה נפשית המפלגות מוכנות למצב החדש. ביש עתיד נרשמה התלקחות ראשונה. המאוכזבים מאשימים את עפר שלח ומתכוונים גם ליאיר לפיד, שלא הדף אותו; ושי פירון צוטט כמי שטוען כי הצטרף לחיים הפוליטיים כדי להשתתף בעשייה הממשלתית, ולא כדי לחבוש את ספסלי האופוזיציה למילים, מילים, מילים. קולות רמים יישמעו מחדרי המפלגה עד שתעוצב רשימתה לכנסת הבאה, אף שההכרעה שם נתונה באורח בלעדי בידי לפיד.
גם הליכוד רועם. לא רק מפני שדני דנון מתנגד להצעת בנימין נתניהו לאחד את יום בחירת יושב הראש עם הפריימריז, אלא בעיקר מפני שחיים כץ העלה רעיון מפתיע לוותר כליל על ההליך. לפי כץ, הח"כים האלה נבחרו בפריימריז לתקופת כהונה שלמה והנה אינם משלימים אפילו את מחציתה, ובכן ראוי להאריך להם את הכהונה תוך צילום המצב מן התוצאות של 2013. לא דמוקרטי, אבל סביר ומעניין.
מאבקים פנימיים יאפיינו את החיים הפוליטיים בתקופה הקרובה, ומבחינה זו ראוי שהמפלגות יכריזו על פריימריז בהקדם. שכן בתקופה זו מתרכזים הח"כים והמועמדים האחרים ביריבות אישית בלבד, מי יקדים את מי ומי יכשיל את מי? לעומת זאת, אם הפריימריז יסתיימו בהקדם ייוותרו לפחות חודשים לליבון בעיות מרכזיות וגורליות במדינה, ואם כבר בחירות לא במועדן - לפחות תוך מחלוקת ראויה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו