"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צריך להבין אחת ולתמיד: הסכסוך היום הוא דתי

,עודכן

"שוטרים ישראלים ירו בשני פלשתינים בבית כנסת", דיווח האתר של "הדיילי טלגרף" הבריטי. רשת CNN, במקביל, מנתה עם ארבעת הנרצחים בבית הכנסת גם "שני הרוגים פלשתינים". כתב רשת CNN התעורר כנראה בצד שמאל והציג את הפיגוע כ..."תקיפה על מסגד". לקח זמן לרשת לתקן, ולהתנצל. מעניין מה פרויד היה אומר על זה?

האירוע הקשה מאוד אתמול בשכונת הר נוף לא היה פיגוע רגיל. טליתות מגואלות בדם ורצועות של תפילין כרוכות על ידי גופות בבית כנסת במרכז ירושלים הן לא מחזה שכיח, גם במדינת היהודים למודת הפיגועים. ואולי בגלל זה גם "לה מונד" הצרפתי, שאינו חוסך כלפינו בביקורת, בחר באתרו בכותרת: "טבח בבית הכנסת בירושלים".

התקשורת הבינלאומית גילתה במקביל שלא רק פעילי דאעש יודעים לשחוט, גם הטרוריסטים הפלשתינים מצטיינים באמנות הסכין. אולי פעם הם גם יכתבו את זה. אלא שהפרשנים בעולם הסבירו כי הבנייה בהתנחלויות גורמת להסלמה בירושלים. במילים אחרות, העולם ממשיך לחשוב כי הבעיה בין ישראל לפלשתינים היא טריטוריאלית. הלוואי שהיתה. אם כן, מזמן היא היתה נפתרת.

צריך להבין אחת ולתמיד שהסכסוך היום הוא דתי. כמו ערפאת ב־2000, גם יורשו אבו מאזן העצים את המימד הדתי של הסכסוך.

מנהיג הרשות הוא פירומן בלילה וסמי הכבאי ביום.

דוגמאות? אבו מאזן עדיין מסרב בעקשנות להכיר באופייה היהודי של ישראל. למה שליהודי תהיה מדינה? מעבר לכך הוא מסית נגד היהודי אצלו בבית ברמאללה, כאשר בכנס של תומכי פת"ח הוא צוטט אומר כי "צריך למנוע מהם (המתנחלים, ב"ב) להיכנס בכל דרך למסגד שלנו ולטמא אותו".

אבו מאזן מתייחס כמובן למתחם "אל־חרם אל־קודסי א־שריף" (המקום המקודש והנכבד בירושלים), שאליו מנסים לעלות מתפללים יהודים. מבחינתו, מדובר בקדושה מוסלמית שישראל אגב מקבלת (הראיה - הווקף הירדני אחראי למקום), אלא שלפלשתינים יש נטייה להתעלם מהעובדה שבשנת 967 לפני הספירה בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון באותו מקום בדיוק. הפלשתינים אף פעם לא הצטיינו בתולדות ארץ ישראל.

והעולם? הוא כנראה טרוד בבעיות הדמוגרפיה המשתנה אצלו וברגשות אשם מהעבר הלא רחוק, דבר הגורם לו קצת להתבלבל בכרונולוגיה ולחשוב ש"הר הבית בידינו" רק מ־1967.

בדיוק כפי שהרמב"ם התיר ליהודי להיכנס למסגד ולהתפלל תפילה יהודית, בדיוק כפי שממשלות ישראל הכירו בקדושת המתחם למוסלמים, מאחר שמאותו מקום עלה על פי אמונתם הנביא מוחמד השמימה במסעו הלילי, לא יזיק להנהגה הפלשתינית לכבד גם את האמונה וההיסטוריה היהודית ולהבין שגם בית כנסת הוא מקום קדוש, לא רק מסגד.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

בועז ביסמוט

כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.

כדאילהכיר