השבוע ציינו בתקשורת הפלשתינית עשור למותו של ערפאת, כ"שאהיד" שהורעל בידי ישראל. "קול פלשתין" ציין את מאבקו ההיסטורי ב"ציונים" ואת מבצעי הטרור שניהל, ושבהם נהרגו אזרחי "האויב" בפעולות "גבורה". הוזכרה גם הופעתו המאיימת של ערפאת באו"ם כשבידו האחת ענף זית כמסר של שלום ובאחרת נשא אקדח: "אל תיתנו לי לשמוט ענף הזית מידי".
הביוגרפיה המשודרת של ערפאת לוותה כמובן בציון סיפורי הגבורה ב"פלשתין" (נמלט רכוב על אופנוע), בירדן (גורש באירועי "ספטמבר השחור"), בלבנון (סולק ב"שלג") ובכוויית (ממנה סולקו הפלשתינים עקב תמיכתו בפשיטת סדאם לארצם). הנרטיב הנאצל הסתיים במערת המסתור של ערפאת "במוקטעה" שברמאללה, שם חוסל בידי מקורביו. כאבו מאזן כיום, הניע ערפאת את האינתיפאדה השנייה סביב "מזימות היהודים" נגד אל־אקצא, ואף הוא טען שאינו אחראי לאלימות.
הדרמה ההיא כללה את סירובו "הנאצל" של ערפאת הגיבור (שהגיע בחסות ישראל לעזה כשהוא מסתיר ברכבו טרוריסטים מזוינים) לוותר בקמפ דיוויד הן על "זכות השיבה" לתוך ישראל והן על ירושלים וקודשיה האיסלאמיים והנוצריים שנועדו לשמש בירת "פלשתין", שאין ליהודים בה זכות, אפילו לא בכותל. ממש כמו הראיס הנוכחי. ערפאת דיבר באו"ם על ענף הזית אך בפועל בחר באקדחו. כקודמו, מנסה הראיס החדש את כוחו בדיבור בשני קולות: מוותר "אישית" על "זכות השיבה" אך דבק במימושה, דורש שלום אך מסית למלחמת דת אלימה "בכל האמצעים" ומכחיש את זיקת היהודים לבירתם, מטיף נגד גזענות אך טוען כי היהודים מטמאים ומזהמים את המקומות הקדושים בירושלים, טוען שישראל חותרת לג'נוסייד (השמדת עם) אך שותף לחמאס המחויב באמנתו לחסל את כל היהודים.
חמאס מפוצץ את בתי פת"ח ומפזר הפגנות בעזה לזכר ערפאת, והבעיה הפלשתינית מצויה בשוליים. ההיסטוריה מוכיחה כי העימותים עם ישראל רק ריסקו את הפלשתינים - הנהגתם וכלכלתם - ומשכו אחור את העניין הפלשתיני. ברכות הרשות הפלשתינית לסכינאיה ולדורסיה של "אינתיפאדת היחידים הבלתי מאורגנת" וסיפורי האינתיפאדה "הספונטנית", שלדברי אבו עלאא (אחמד קריע) "איש לא פוקד עליה", מעוררים גיחוך.
בפעלול אלקטרוני משודר, נשמע קולו של ערפאת ב"קול פלשתין" ב"אקו" רדיופוני הקורא למות כ"שאהיד" ומזכיר ש"לירושלים צועדים מיליון שאהידים פלשתינים". מדובר במסע אידיאליזציה של שירות התעמולה של אבו מאזן, שכערפאת, מחנך לתרבות של מוות והתאבדות.
העולם האיסלאמי מצוי במלחמת דת, כנסיות ומסגדים נשרפים ומתפוצצים, אך ביטחון מסגד אל־אקצא נשמר בידינו בקפדנות. בדרכו החד־צדדית למדינה פלשתינית מחפש אבו מאזן להימנע ממו"מ ישיר עימנו לשלום ולהניע מלחמת דת בירושלים, למרות הצהרות ישראל כי הסטטוס־קוו בהר הבית יישמר. זהו משחק באש שתשרוף את מציתיה.
כקודמו, תסתיים דרכו של הראיס במבוי סתום: רוב הפלשתינים כבר הפנימו בדרך הקשה כי סכין, קסאם, מטען ואקדח נענים במטוס, טנק, פצצה ותותח. אבו מאזן ייאלץ להפנים כי העיסקה היחידה עימנו היא "ענף של זית תמורת ענף של זית", וכי כל ניסיון אלים ישגרוֹ בסיכומו של דבר לפנתיאון שבו נמצא ערפאת, וחבל.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
