בלי רעידת אדמה משמעותית, אבל

פרישתו הצפויה של עמיר פרץ השבוע מהממשלה לא תזעזע כנראה את אמות הסיפים ולא תרעיד את המערכת הפוליטית.

אבל פרישתו כן מציינת אבן דרך בימיה הדלוחים והקצרים של הקואליציה. החיבור הלא טבעי שנוצר אחרי הבחירות, שלא עבד למעשה מהרגע הראשון, כבר מתחיל להיפרם.

אין לדעת אם הפרישה של פרץ מהקואליציה תעמוד כאירוע בודד או שיהיו לה בטווח הרחוק השלכות נוספות, אולם אין ספק כי פרץ הוא סימפטום לדלקת פרקים קשה שבה לקתה הקואליציה.

מה שהתחיל לפני שנתיים כקרטוע אחד גדול, הלך והחריף מאוד עם תחילת מושב החורף. המצב גרוע עד כדי כך, שאיש במערכת הפוליטית אפילו לא יצחק אם ישמע את מועד הבחירות הקבוע בחוק: נובמבר 2017, עוד שלוש שנים בדיוק מהיום. גם האופטימיים ביותר מעניקים לממשלה שנת חיים נוספת בלבד, כלומר עד סתיו 2015. הפסימיים סבורים שזה עוד יהיה הרבה קודם - כבר באביב.

הפרישה של עמיר פרץ מוסיפה לתחושה הזאת, לאווירה של כאוס. שלמרות שלאף אחד מהקואליציה אין אינטרס בבחירות, חוסר האמון וחוסר החיבור בין המרכיבים כל כך גדולים, עד שהבחירות נראות כדבר כמעט בלתי נמנע במצב שנוצר.

כבר הרבה זמן לא הלכו אנשים רבים כל כך עם הראש בקיר בעוצמה חזקה כל כך. הרי הראשונים להיפגע מכך שהבחירות יוקדמו יהיו הגורמים המתלהמים ביותר בממשלה: יאיר לפיד, ציפי לבני ואביגדור ליברמן, שבמקום לעצור רגע, להפסיק להתפרע בהצבעות ובהצהרות שמפירות את הסדר הציבורי, מביאים במו ידיהם למהלך מסוג זה, שממנו רק ייפגעו.

ליברמן מאבד מנדטים והח"כ החדש שלו, שהושבע רק בשבוע שעבר לכנסת, ייאלץ להיפרד מכיסאו - אולי אפילו לתמיד. מפלגת "יש עתיד" של יאיר לפיד תיחתך על פי הסקרים לחצי ואילו ציפי לבני עשויה בכלל שלא לחזור עוד לכנסת - זאת לאחר שהעלו את אחוז החסימה.

עמיר פרץ, מנגד, יכול למצוא בהמשך מקלט מדיני במפלגת העבודה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!