בחירות אמצע: מבחן לאובאמה

עוד לפני שנשרקה שריקת הסיום בהתמודדות על אופיים ועל צביונם של בתי המחוקקים של אמריקה, ועוד לפני שהתבשרנו אם אכן עלה בידי המפלגה הרפובליקנית להשיג רוב גם בסנאט (נוסף על הרוב המוגדל, המובטח לה בבית הנבחרים), נרשמה בתודעה הציבורית הצלחה מרשימה ליריביו הפוליטיים של הנשיא ברק אובאמה. 

זאת מאחר שהמאבק על כל 435 המושבים בבית הנבחרים ועל 36 המושבים בסנאט הפך בחודשים ובשבועות האחרונים למשאל־עם באשר לאיכות מנהיגותו של הדייר במשרד הסגלגל. במילים אחרות, קברניטיה ונציגיה של המפלגה הרפובליקנית השכילו להגדיר ולמקד את השיח הציבורי ערב ההכרעה סביב אישיותו וכישוריו של קודקוד הפירמידה, וכך הסיטו אותו מן ההקשרים המקומיים המגוונים והמורכבים של המירוצים השונים. 

במוקד ההכרעה ניצבה, אפוא, אישיותו של הנשיא ה־44, שרמת התמיכה הציבורית בו מדשדשת זה כשנה מתחת לרף 45 האחוזים, ושתפיסתו כנשיא חלש, הססן ומנותק מושרשת ומקובעת בדעת הקהל. על רקע זה נשאלת השאלה כיצד קרה שאובאמה - שבראשית דרכו סייע לכלכלה האמריקנית להיחלץ ממשבר כלכלי חריף ולעלות על נתיב השיקום וההתאוששות, ואף יזם רפורמה מהפכנית במערכת הביטוח הרפואי - הפך לשק חבטות ולברווז צולע וחבוט עוד בעיצומה של דרכו הנשיאותית.

התשובה לשאלה מורכבת זו מעוגנת, בעיקרה, בתחושה הרווחת שלפיה קיים פער שאינו ניתן לגישור בין הרטוריקה הנשיאותית הרהוטה והנמלצת לבין מידת יכולתו של אובאמה לתרגם את חזונו למישור המעשי. בשנה האחרונה בלבד נחשף פער זה בכל עוצמתו בכישלונו של אובאמה להעביר חוק שיציב מגבלות של ממש על רכישת נשק התקפי על ידי אזרחים, בהקפאת יוזמתו המובטחת לחוקק חוק הגירה חדש (בד בבד עם המשך גל ההסתננות ההמונית של מהגרים בלתי חוקיים ממקסיקו), בחולשה המתמשכת שהפגין מול מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין במהלך "משבר אוקראינה", ובאיטיות הבלתי מובנת שאפיינה את תגובתו לנוכח האתגר הרצחני שהציב ארגון דאעש. גם היערכותו אל מול מגפת האבולה הצטיירה כמסורבלת ובלתי אפקטיבית. 

לנוכח דימוי מושרש זה של כשל מנהיגותי טבוע ומתמשך, ברורה התגייסותם הנלהבת של פעילי השטח הרפובליקנים (לבנים ומבוגרים, ברובם המכריע) למאבק כנגד יריבם המושבע. 

בה בשעה נדבכים מרכזיים במפלגה הדמוקרטית (דוגמת השחורים, ההיספנים, הנשים והצעירים) נותרו מתוסכלים (או אדישים), ובניגוד לבחירות לנשיאות של 2008 ו־2012, לא הציפו אתמול בהמוניהם את הקלפיות. 

בסיכומו של דבר, בחירות הביניים שהתקיימו אתמול עמדו בצילו של ברק אובאמה, שבקרב רבדים נרחבים בדעת הקהל נתפס כמי שסתם את הגולל על עידן ההגמוניה האמריקנית והצעיד את ארה"ב למסלול של שקיעה. 

השאלה היחידה שנותרה פתוחה בזמן כתיבת שורות אלה היא אם ביטויה הטהור והגבישי של תחושה זו יהיה מהפך בסנאט, או שמא ימשיך בית זה להיות מאחז תמיכה בודד עבור הנשיא גם בשנתיים האחרונות לנשיאותו הצולעת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו