לא פשוט להיות בימים אלה ברק אובאמה. הנשיא האמריקני שהיה התקווה הגדולה של 2008 - ואף הגיע למעמד של משיח - צפוי להפוך, אחרי בחירות אמצע הקדנציה, שעומדות להיערך ביום שלישי הבא, לברווז צולע, עד לסוף כהונתו.
לא קל, במשך רבע מתקופתך כנשיא, לעבוד מול בית נבחרים שנשלט על ידי המחנה היריב, הרפובליקני. כתוצאה מכך, נראה, שאת התסכול שלו, אובאמה מוציא על ראש הממשלה בנימין נתניהו.
תסריט הבלהות של אובאמה - בית נבחרים וסנאט עם רוב רפובליקני - מכריח אותו להיות פוליטיקאי. נכון, הוא כנראה לא המדינאי הגדול ביותר שאמריקה ייצרה, אבל פוליטיקאי הוא יודע להיות - אחרי הכל הוא שירטט מציאות פוליטית אחרת באמריקה של שש השנים האחרונות, בדיוק כפי ששירטט מציאות בינלאומית שונה בתקופה הזו (ניהול מאחור).
התחזית של אובאמה ב־2008 ניבאה לנו, מן הסתם, קונגרס עם רוב דמוקרטי מוחץ, גם בזכות הדמוגרפיה המשתנה בארה"ב. הוא גם האמין שיהיה כאן עולם שבו כולם אוהבים את כולם ואין בו עוד מלחמות, בטח לא מלחמות דת. במזרח התיכון, הוא חזה, מתחלפים טנקים בעמותות שלום. אז מה הפלא, לאור המציאות, שבעצם אובאמה הוא לא ברווז צולע, אלא יותר חיה פצועה, שכידוע צריך להיזהר ממנה.
השבוע בירושלים היו מי שלמדו זאת על בשרם. הרטוריקה גלשה לפסים חסרי תקדים. במהות, כבר היו משברים גדולים בין המדינות, אבל הסגנון הפעם הוא סגנון רחוב. היה זה שבוע של מתקפה חסרת תקדים בחריפותה מצד וושינגטון, שם גורם בכיר, לדברי העיתונאי ג'פרי גולדברג המקורב לאובאמה, כינה את ראש הממשלה CHICKENSHIT (פחדן).
• • •
גולדברג אף תיאר כיצד במהלך השנים כינו גורמי ממשל בוושינגטון את נתניהו בשמות גנאי כגון "קצר רואי", "רברבן", "שחצן" ועוד שלל מחמאות. במילים אחרות, בירושלים צדקו כאשר חשו בעוינות מצד אובאמה. יש שיגידו כי נתניהו הרוויח זאת ביושר.
הם יגדירו את הבנייה במזרח ירושלים כפרובוקציה (מתי בדיוק ב־47 שנים לא נתפסה בנייה זו כפרובוקציה); יטענו שנתניהו לא נתן צ'אנס לאיראנים (אף שמשטר האייתוללות, רק בעשור האחרון, טיפח ללא הפסקה את פרויקט הגרעין); ויזכירו שראש הממשלה עוקף את אובאמה ופונה לקונגרס האמריקני (אף שנתניהו חש כי כבוד
הנשיא אינו מבין את הסכנות האמיתיות במזרח התיכון וטועה לגבי אזורנו באופן סדרתי מאז 2008).
יחסים בין מדינות אינם דבר אישי, אלא עניין של אינטרסים. אובאמה הוא אמנם נשיא ארה"ב, אלא שאמריקה זה לא רק בית לבן, היא גם קונגרס ודעת קהל - ואלה עדיין מאוד אוהדים את ישראל. אין ספק כי הפרסום של גולדברג מבטיח לנו שנתיים לא נעימות, יותר ברטוריקה, פחות במהות. סביר להניח כי אובאמה ונתניהו ייעדו לשים גבול להשקפות העולם השונות של שניהם, אלא שאין ספק כי פרסומי השבוע ישפיעו על האווירה הכללית.
המצב הצפוי לא יעודד את הפלשתינים לחזור לשולחן המו"מ, כי הם רק יצפו, כרגיל, להשיג בעתיד תמיד עיסקה טובה יותר. את איראן זה רק ידרבן עוד יותר להמשיך בפרויקט הגרעין, כי סופית הם כבר מבינים שאופציה צבאית לעוצרם אינה קיימת. בטהרן גם רואים את אלה שבטוחים כי יתפסו את מקומו של נתניהו בבחירות הבאות; הרי אם וושינגטון קוראת לו פחדן, אז יריביו הופכים לגיבורים שמאמינים בכוחם.
מעניין לראות איך בתוך זמן קצר וושינגטון שינתה פניה. בקיץ היא כינתה את נתניהו "ראש ממשלה אחראי", משום שבחר לא לכבוש את עזה ובשלב מסוים לסגת. עברו כמה שבועות, והמבוגר האחראי הפך פתאום לפחדן... התודות לתסכול של אובאמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו