החשש: הליך גיור סיטונאי ומהיר

סוגיית הגיור מלווה את העם היהודי משחר עלותו על במת ההיסטוריה האנושית. אברהם ושרה היו הראשונים שעסקו בגיור. התורה מצווה עלינו לאהוב את הגר ולזכור כי 400 שנה היינו גרים במצרים. דוד המלך היה מצאצאי רות המואבייה, שהתגיירה במהלך דרמטי רב רושם.

לאורך גלות מייסרת בת אלפיים שנה היתה תנועה חד־סטרית. יהודים המירו את דתם, התאסלמו והתנצרו בתקווה שבכך ישתפר מצבם. מעט מאוד נוכרים בחרו בשנות הגלות להתגייר, כולם היו גרי צדק שקיבלו על עצמם את עול התורה והמצוות מתוך הבנה שרק כך אפשר להצטרף לאומה היהודית הסחופה והדוויה.

הנס הגלוי שבשיבת ציון ובהקמת מדינת ישראל שינה את מהלך ההיסטוריה היהודית. מאות אלפי נוכרים הגיעו והתקיימה נבואת זכריה: "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכם". אנשים ונשים רוצים להצטרף לעם היהודי, לתרום למדינה ולשרת בצבא. אין ספק שמדובר במציאות חדשה שההלכה, באמצעות פוסקיה המובהקים, חייבת להתמודד איתה, מתוך ראיית גודל השעה, קירוב הלבבות ואחריות היסטורית.

בחוק הגיור יש כוונה טובה. אלא שזהו פתרון טכני בלבד, שעוקף את הצורך להתמודד עם ההיבטים המורכבים של סוגיית הגיור. בפתרון הטכני אני מזהה מכשלה ממשית.

לפני כמה שנים פנה אלי מכר שהתחתן בחו"ל עם אישה נוכרייה. לדבריו, אשתו בקיאה בענייני יהדות יותר ממנו, וביקש לבדוק אפשרות לגיירה. פניתי לבית הדין הרבני בתל אביב ונאמר לי כי אי אפשר לפתוח עבורה תיק גיור מכיוון שאין לה אזרחות ישראלית. מסרתי לו את התשובה. כעבור כמה ימים הוא התקשר אלי כעוס וסיפר לי כי אשתו כבר יהודייה. המחיר היה 20 אלף דולר במזומן, שהוא שילם למי שהיה אז רב עיר גדולה בישראל.

עוד קודם לכן הזדמן לי לראות תעודות גיור שהוצאו בארה"ב על ידי רב מוסמך שהופיע ברשימת הרבנים האורתודוקסים. הליך הגיור נמשך שעתיים ושחקני כדורגל וכדורסל מאירופה היו נוסעים לעיירה שלו, לומדים שיקר להיות יהודי ומתגיירים אינסטנט לצרכים ספורטיביים.

החשש העיקרי, שמלווה אותי בחוק הגיור החדש, הוא שתתחיל תחרות בין רבנים בערים שונות בארץ על מהירות ועל קלות הגיור. המתגיירים הפוטנציאליים יזהו חיש מהר אילו רבנים מקלים ויתקיים תהליך סיטונאי של גיורים מזורזים. ברור שאין בכך להחשיד את כולם, מספיק שיהיה רב אחד כזה. מדובר בחשש אמיתי במציאות שבה רבנים ראשיים לשעבר מואשמים בקבלת שוחד ובהנפקת תוארי רבנות מפוברקים. טכניקה לא יכולה לפתור סוגיות של מהות, היא רק עלולה לסבך אותן. ברור כשמש שאי אפשר לקיים פיקוח יעיל על גיורים במקבץ גדול של בתי דין ורבנים מגיירים. הלחץ והמאמץ הציבורי צריכים להיות ממוקדים בדרישה לפתרון מהותי שילכד ולא יפורר.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!