"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סכנין: יריקה בפרצוף לדו־קיום

,עודכן

לפני עשור, ב־18.5.2004, הפכה בני סכנין לקבוצה הערבית הראשונה שזוכה בגביע המדינה בכדורגל. תואר ראשון למגזר. 30 אלף איש נהרו לאיצטדיון רמת גן - יהודים וערבים כאחד - וחלקם אף הצפינו כדי להשתתף בחגיגות. בימים ההם הפכה סכנין ל"מאמי" הלאומית, בעיקר באמצעי התקשורת. הקשר עבאס סוואן זומן לנבחרת ישראל, ואף כבש שער שוויון דרמטי מול אירלנד ברמת גן. יו"ר הקבוצה, מאזן גנאים, הפך לאורח קבוע בתוכניות הטוק שואו. הוא סימל אז את מה שרבים רצו לראות בסכנין - נציגת המגזר הדוגלת בדו־קיום, ולא מי שמייצגת התלהמות וקיצוניות.

כשהחלו להידלק נורות אזהרה, כמו זריקת אבנים על אוטובוסים של קבוצות אורחות, ובעיקר קרבות אבנים ובקבוקים כשסכנין אירחה את בית"ר ירושלים בינואר 2006, גנאים, בסיוע הרוח הגבית בתקשורת, הצליח להסביר שהבעיה היא באוהדי בית"ר, ולא בלאומנות הגואה של אוהדי קבוצתו. כשאוהדי סכנין התעמתו גם עם אוהדי בני יהודה ומ.ס אשדוד, זה בקושי קיבל פינה במדורי הספורט.

נישא על כתפי הצלחת הקבוצה והצלחתו בתקשורת, הפך גנאים לראש עיריית סכנין. באמצעות יללותיו התקשורתיות והפיכתה של סכנין ל"מסכנה" הצליח גנאים לקושש תרומות מארקדי גאידמק ומחברות ישראליות והחביא את המשך ההתנהלות הבעייתית של אוהדי הקבוצה, למשל בשריקות הבוז בזמן השמעת ההמנון בטדי.

שלשום ירקו גנאים וראשי הקבוצה בדו־קיום המזויף שניסו לשדר. אם את זריקות האבנים והשתוללות הקהל אפשר לתרץ ב"קומץ עשבים שוטים", הרי טקס הענקת הגביעים לממשל הקטארי ול"דוקטור" עזמי בשארה היה סוג של יריקה בפרצופנו. רק תארו לכם מה היה קורה אם הנהלת קבוצה בליגת העל היתה עורכת טקס לכבודו של ברוך גולדשטיין, למשל.

הממשל הקטארי התחייב להעביר העונה לבני סכנין כ־2 מיליון דולר, ומשום כך נערך הטקס לפני המשחק. מי שקובל על התמיכה הקטארית בקבוצה היה צריך למחות כבר לפני שמונה שנים כאשר הפטרונים הכלכליים של חמאס בנו את האיצטדיון בסכנין, שנקרא "דוחא" על שם בירת הנסיכות. אבל מדוע באותה הזדמנות לא להודות גם למועצת ההימורים, ההתאחדות לכדורגל וגופי השידור, שאינם "מפלים" את סכנין ומעבירים לה כ־5 מיליון שקלים לעונה?

גם מוסדות אחרים במדינה ובמגזר נתמכים בידי מדינות ערב כאלו ואחרות. אבל כשקבוצה שמשחקת בליגה הישראלית ונהנית מתמיכת גופי השלטון מעניקה תעודת הוקרה לעבריין נמלט, אשר בגלל בצע הכסף שלו הוביל למותם של ישראלים וערבים כאחד על ידי חיזבאללה, היא ראויה להוקעה עד כדי הפחתת נקודות. קנס לא יעזור כאן. ממילא הקטארים יכסו על זה בסיועו של "הדוקטור".

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלי סהר

מסקר את הכדורסל הישראלי והאירופי וכותב טורי דעה. בתחום התקשורת מ-1990, בין השאר בעיתון "חדשות", "הארץ" ו"מקור ראשון". הצטרף ל"ישראל היום" ב-2007. בוגר בית הספר למאמנים במכון וינגייט. נשוי + 3. "רלף קליין ז"ל הוא המרואיין החביב עליי במהלך הקריירה כולה. איש שמסמל את תקומת עם ישראל מחורבות השואה לעצמאותו"

כדאילהכיר