יוקר המחיה אינו תירוץ לרדת מהארץ

חג הסוכות נועד להפנים את הזיכרון ההיסטורי של 40 שנות מסע במדבר לפני הכניסה לארץ ואת אלפי שנות הגלות הממאירות. שנים שבהן היהודים היו למרמס, נתונים לחסדי גויים וללא מנוח קבוע לכף רגלם. נותרנו מעט מכל העמים, ועם זאת האימפריות הגדולות שקמו עלינו נעלמו ואינן ועם ישראל חי, משגשג ובונה את המולדת הישנה־חדשה, שאליה שבנו אחרי שנות נדודים רבות.

נס הקמת מדינת ישראל הוסיף משמעות מיוחדת לימי הסוכות. הבטחה כי שבנו הביתה ולעולם לא נעזוב את הבית. נשב בסוכה בצל סכך הענפים וליד דפנות בד שנעות ברוח, ונודה לאל שיש לנו בית שהוא מבצר. נזכור את ארעיות הקיום בגלות כדי שלעולם לא נחזור אליה. היה לנו די והותר ממנה.

השיח המוזר שהתפרץ בימים אלה, בדבר מחאת המילקי ואיומי הירידה לברלין, מוכיח שיש בתוכנו ישראלים שטרם הפנימו את משמעות השיבה הביתה. יהודים נודדים, בעלי שורשי אוויר וחסרי שורשים בקרקע. נכון שבברלין המילקי זול יותר, הרכבות תמיד יוצאות בזמן גם לפולין, עדיין יש שפע דירות להשכרה של נספי שואה והשוטרים קוראים בנימוס "אכטונג". קול דמי אחינו זועקים מאדמת גרמניה למשמע צעירים שמאיימים לעבור לבירת ההשמדה של יהדות אירופה.

שלא יאיימו לרדת לברלין, שיירדו. בידוע הוא שארץ ישראל לא קולטת את כולם, יש כאלה שהיא דוחה אותם. זו המשמעות העמוקה של אדמת הקודש. רבים מאנשי העליות השנייה והשלישית חזרו לבריה"מ ועקבותיהם נעלמו, מאות אלפי יורדים גרים בעמקי לוס אנג'לס ומי שומע עליהם. החיילים הבודדים, ילדיהם, מספרים את הסיפור העצוב של התנתקות הוריהם מהארץ.

למרות הקשיים, עול הביטחון ויוקר המחיה אנחנו כאן, ואיש לעולם לא יזיז אותנו מהמולדת. כאן הבית הקבוע היחיד שלנו. הפסקנו לגור בסוכות. ישראל היא המקום שבו עבר, הווה ונצח התחברו לעד. חזרנו כעם אל ההיסטוריה ולא נרפה ממנה. נמלא את הארץ בעגורנים, נסייע לחלשים, נילחם בשחיתות ובמחירים הגבוהים (הרי אף אחד לא רוצה לשלם מחירים גבוהים בסופר) ונשמור על הבית עבור הברלינאים החדשים כאשר השמיים יתקדרו עליהם והם יבינו שהמילקי הוא לא העיקר בחיים.

מצווה גדולה בסוכות לשמוח, שמחה אמיתית מתוך הכרת הטוב. לצאת למרחבי המולדת ולראות את יופייה, להסתובב בירושלים ולחזות בבנייניה, להביט ברעפים האדומים כשדה כלניות ביהודה ושומרון,

ובעיקר לחשוב היכן היינו אך לפני 70 שנה. לכמה ימים נשים בצד את הביקורת, את השנאות ואת הציניות ונשמח, כי כאן נולדנו וכאן באקץ לנדודינו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!