יום כיפור: זמן לשאת באחריות

האדם חטא. האדם חוטא. האדם יחטא לעולם ועד. יום הכיפורים הבא עלינו לטובה יוצר נקודה נוספת במעגל האינסופי של חטא־תשובה־חטא.

מצליליה הנוגים של תפילת "כל נדרי" ועד תרועת השופר החגיגית אנו יוצאים למסע. מפשפשים בעבר, מכים על חטאי ההווה ופנינו אל העתיד.

יום הכיפורים הוא חג של אחריות. מועד שבו כל אדם, יהא אשר יהא, אינו יכול עוד לגלגל את האשמה על חברו. ואולי גם מסיבה זו, בעיצומו של יום קוראים אנו בספר יונה. במבט ראשון, נראה הספר כאגדת ילדים דמיונית וקסומה, מעין "הארי פוטר" במהדורה ישנה. איש שהוכרז כ"נביא נמלט", הנתפס "על חם" בבטן האונייה בעיצומה של סערה המאיימת לכלות את הספינה על יושביה.

• • •

כמו קזינו מלחים, שבו נעצרת הרולטה דווקא על הנביא הישן בירכתי הספינה. דג גדול שבולע אותו ולאחר זמן מקיא אותו אל היבשה, דימוי שלימים זכה ל"תרגום" מופלא ומודרני בשיר של דני סנדרסון. עץ קיקיון שפורח ביום אחד ולמחרתו קמל כלא היה.

לא ייפלא אפוא שסיפורו של יונה הנביא, על תהפוכותיו ומוזרויותיו, שבה את דמיונם של חכמים ושל פרשנים בכל הדורות, ואלה הפכו והפכו בו בניסיון לגלות בו פנים חדשות. עם קצת מאמץ, לא יקשה עלינו לדמיין מה ראה יונה כשהגיע לראשונה ליפו, עיר נמל טיפוסית. מלחים מגודלי שרירים ועטורי קעקועים, מסעדות דגים מדיפות ניחוח פירות ים, סבלים אימתניים המקללים איש את רעהו, שוק פשפשים ששיכורים, סוחרי סמים ושאר מרעין בישין מאכלסים את סביבותיו. דווקא מכאן, ב"שטח הגדול" ביפו, יוצאת הקריאה הגדולה לתשובה.

• • •

במבט ראשון, נתפס יונה כדמות מסתורית למדי. למעט שם אביו, איננו יודעים עליו הרבה. אף על פי שתפקידו העיקרי של הנביא הוא לדבר, שומר יונה במשך זמן רב ובאדיקות על "זכות השתיקה". גם כאשר רב החובל מתריס "מה לך נרדם", יונה אינו מגיב. כך גם כאשר המלחים אומרים "איש אל רעהו, לכו ונפילה גורלות". רק כאשר הם פונים אליו ישירות ותובעים ממנו "הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת", הוא משיב להם בקצרה.

יונה מייצג את הבריחה הגדולה. הוא אדיש לקריאה הגדולה שמפנה אליו הקב"ה, ונותר סביל גם בשעת הסערה הגדולה.

הדמויות האנונימיות בספר מגלות אחריות ואכפתיות. המלחים זועקים בתפילה. גם אנשי נינווה ממהרים לתקן את דרכם בהגיע אליהם הקריאה, ומלכם נושא באחריות ומראה דוגמה אישית, מעביר כתרו מעל ראשו, מתכסה בשק ומכריז על יום צום כללי.

לא כן יונה. במידה רבה, סיפורו של יונה הוא סיפורו של האדם המודרני. אדם המבקש לעצמו שקט ושלווה בירכתי הספינה. בתורת זכויות האדם המודרנית הפכו זאת לזכות יסוד, הזכות "להיעזב במנוחה", שעומדת ביסוד הגנת הפרטיות.

יונה מבקש לברוח. לברוח מייעודו, מאלוקיו, ממורשתו, מאחריותו וממחויבותו. אדם שמבקש "לעשות לביתו" ואינו מוכן לקבל על עצמו את משימת "תיקון העולם", קל וחומר כאשר זו נועדה להיטיב עם האויבים בנינווה.

עיקרה של התשובה הוא בהתעוררות. בהתנערות מן האדישות. באכפתיות. בהיענות לאתגר ולשליחות. במודעות לעוולות העולם, ובעיקר בנשיאת אחריות לתיקונן.