"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סרטונים אינטימיים: חשופה לעיני כל

,עודכן

שוב ושוב אנחנו עדים למקרים שבהם מופצים סרטונים ותמונות של נערות בעירום או בזמן קיום אקטים מיניים. לעיתים הן מצטלמות תמורת יחס חם, תשומת לב, לפעמים תמורת כסף או אתנן, ולפעמים לגמרי מתוך תמימות ואמון במי שמצלם אותן שהרגע הזה יישאר אינטימי ותו לא.

העובדה שצילום כזה לא תמיד נעשה בכפייה או בלי שהן יודעות, ואולי אפילו הן היו היוזמות שלו, מטעה אותנו הרבה פעמים לחשוב שעצם הסכמתן להצטלם היא גם ההסכמה להפיץ בציבור, והרי יש הבדל מאוד ברור בין שני הדברים.

בדומה לצורות אחרות של פגיעות ושל ניצול מיני של נערות וצעירות, גם כאן מי שנפגעה מרגישה תחושות איומות של אשמה על שלקחה חלק בצילום, חרדה מההבנה שרגע כל כך אינטימי מופץ ברבים ללא כל שליטה, ובושה גדולה על מה שרואים, חשופה ופגיעה לעיני כל.

כשאנחנו, בעמותת עלם, פוגשים נערות שנפגעו באופן הזה, אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי להחזיר להן את האמון בעצמן, להסיר מהן את הבושה והחרדות. התחושה היא שאת הנעשה אין להשיב ולעולם הרגע הזה נחקק בהן כרגע שהרס את חייהן. ממש כמו עיבוד של כל טראומה אחרת, גם ניצול מהסוג הזה דורש את זמן ההתאוששות שלו. נערות רבות מעידות על דיכאונות, חרדות, סיוטים, הסתגרות לתקופות ממושכות בבית, קושי לתפקד ברמה הכי בסיסית, חוסר חשק להיות בחברת בני אדם, ובמקרים קיצוניים יותר אך לגמרי לא נדירים מחשבות אובדניות ואף רצון אמיתי למות.

קשה להבין ולתפוס את הריטואל. חלק מהנערות שפגשנו מספרות שהן לא חושבות על הרגע ההרסני הזה שבו הן מאבדות את השליטה על הסרטון או על התמונות. הן לא חושבות על הרגע שבו כבר אין אפשרות לשלוט מתי וכמה אנשים אחרים יראו אותו. חלק מהן, שכבר נפגעו בעבר ואולי אפילו נפגעות בהווה, נמצאות גם ככה במצבי סיכון ועלולות להיפגע שוב ולפעמים זו גם הדרך שלהן לצעוק לנו שהן צריכות עזרה.

קשה לנערות לדמיין את ההשלכות המיידיות של הפצת תמונות וסרטונים כאלה, אבל מי שזה קרה לה מבינה בבת אחת איך העולם יכול ברגע להתרסק. כדי לסייע להן אנחנו חייבים להיות ערניים, לשלוט בטכנולוגיה ולדעת לדבר אותה גם עם הנערים וגם עם הנערות. קצב התפתחות האפליקציות מסחרר, ובזמן שאני כותבת שורות אלו נערים ונערות רבים כבר נפגעים מאפליקציית הסיקרט ובוודאי כבר עובדים על אפליקציה חדשה שאני עדיין לא מכירה אבל גם היא, לא קשה לנחש, תאפשר עוד ועוד נגיסה במרחב הפרטי ותציע עוד אפשרויות חדשות לניצול ולפגיעה בכלל ובפרט בקרב בני נוער.

הכותבת היא ראש תחום קצה ונערות בעמותת עלם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר