"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עוטף עזה: כמו על חבית אבקת שריפה

,עודכן

ב־26 באוגוסט האחרון השתנו חייהם של כל האנשים החיים בקיבוצי, נירים, מן היסוד. מטח פצמ"רים מתמשך בשעה האחרונה שלפני הפסקת האש גבה את חייהם של שניים מחברי הקיבוץ, זאביק עציון ושחר מלמד, ופצע קשה את מרכז המשק גדי ירקוני. האסון הנורא, שהתרחש בלב הקיבוץ, ממש בסמוך לבתי הילדים, ובאופן כל כך אלים וטרגי, היווה ומהווה עדיין שבר עמוק לקהילה הקטנה שלנו. מעגלי השכול והאובדן נוגעים בכולם והחסר שנפער מסרב להתמלא.

קשה במיוחד היא התחושה הפוצעת שביתנו אינו בטוח עוד. גם אם ידענו זאת קודם (לא במקרה התפנינו מכאן עם ילדינו במלחמה), כעת מוחשיות הסכנה ומחיריה נוכחים ומאיימים תמידית. אין כאן הורה שלא תוהה אם נכון ומוסרי לגדל ילדים כה קרוב לקו האש ושלא מדמיין תרחישים קשים בראשו.

וכולנו, בנירים ובעוטף עזה, חיים בדריכות מתוחה לקראת התחדשותה של האש. אם במעגלים הגיאוגרפיים המרוחקים יותר המלחמה כבר הסתיימה, הרי כאן משותפת לכולם ההרגשה שאנחנו נמצאים בהשהיה, יושבים על חבית אבקת שריפה שעלולה להתפוצץ בכל רגע. כאשר נחתמה הפסקת האש נאמר כי במהלך 30 הימים שלאחר מכן או עם תומם אמורים שני הצדדים להיכנס למו"מ על הסדרה מדינית קבועה וארוכת טווח בעזה, או, במילותיו של רה"מ, על השגת "אופק מדיני".

עם זאת, בשבועיים וחצי שחלפו מאז לא ניתנה כל אינדיקציה כי אכן מתנהלים מגעים שנועדו לקדם הסדרה כזאת. אנחנו בנגב המערבי ניזונים ממידע בתקשורת, והמידע הזה מבשר על מסמוס הדרגתי של ההצהרות בדבר מחויבות ישראלית להשגת הסכם ארוך טווח - הסכם שגם רה"מ וגם שר החוץ העידו כי הוא נחוץ ורצוי.

וכך, אל התחושות הקשות של אובדן אמון וביטחון בממשלה ובצבא לנוכח התנהלות בעייתית לאורך מבצע צוק איתן (כגון מחדל המנהרות, נאום הכלניות של הרמטכ"ל, הסירוב להכריז על מצב חירום בעוטף עזה), מצטרפת תחושה מטרידה שגם הפעם, עם תום הלחימה, אין לישראל אסטרטגיה ברורה ואמיתית, אין חזון ומנהיגות הנחושה להשיג מטרות שהוגדרו מראש ואין הבטחה לביטחון הנגב המערבי.

במוצ"ש נצא, תושבי הנגב המערבי, לצעוד במחאה על אי המדיניות הישראלית. נצא לצעוק שאיננו מוכנים לשתוק עוד ודורשים מההנהגה ראייה לטווח רחוק ופתרונות לטווח ארוך, מנהיגות יוזמת, בעלת חזון משנה־מציאות. אנו דורשים שאת ההכרעה הצבאית שלטענת נתניהו הושגה בעזה ימנפו עכשיו מקבלי ההחלטות להכרעה מדינית ע"י הסדר קבע שיעניק לנו שקט, ביטחון ושגשוג לעשרות שנים, ולא עד הסבב הצבאי הבא. ואנחנו מזמינים את כל תושבי ישראל לבוא ולצעוד איתנו.

הכותבת היא תושבת קיבוץ נירים שבעוטף עזהוחברה בתנועה לעתיד הנגב המערביטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר