"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צדק ותיקון עוול היסטורי

,עודכן

היסטוריה. לא פחות. התרגלנו לזרוק לסל אחד את כל המיעוטים החיים איתנו. עבור רובנו, מדובר ב"ערבים". ממש לא. הכיבוש המוסלמי במאה השביעית השליט את התרבות הערבית על המון הלאומים שחיו פה באזור הרבה לפני שמישהו שמע על האיסלאם. התרגלתם ל"דרוזים" ול"צ'רקסים"? מעתה הרגילו לשונכם גם ל"ארמים".

בשנה האחרונה ליווינו ב"ישראל היום" ובפורומים בין־דתיים את דרישת הנוצרים הישראלים להכרה בהם כלאום נפרד. "איננו ערבים", חזרו והדגישו, "אנחנו נוצרים שרק דוברים ערבית". עד הכיבוש המוסלמי הם דיברו ארמית שהיתה יותר מאלף שנה "השפה הרווחת" (Lingua franca) בקרב עמי האזור, כולל בעמֵנו, עד שאפילו חלקים מהתנ"ך נכתבו ארמית, שלא לדבר על הקודקס המשפטי והתרבותי הגדול שלנו, התלמוד (הבבלי והירושלמי). עד היום משמשת הארמית "שפת קודש" בתפילות (ליטורגיקה) ובטקסים הדתיים של הכנסיות המזרחיות (אני יכול להעיד שמשמיעה, הבנתי חלק גדול מהתפילות הללו), ובחלק מהן הכתב נותר הכתב האשורי המרובע המשמש גם אותנו, דוברי העברית.

ההתפוררות של מדינות הלאום הערביות והחזרה למבנים חברתיים קדומים - שבטיים, אתניים וחמולתיים - לימדו על פרויקט מחיקת הזהות ארוך השנים שעשתה התרבות הערבית למיעוטים השונים. הארמים הישראלים אינם הראשונים להשתחרר מהזהות המלאכותית שנכפתה עליהם, אבל יש פה גם אמירה עקרונית כלפי אומות העולם. כל מי שעיניים לו, רואה שהנוצרים הפכו למיעוט נרדף, שדמו הותר בידי אידיאולוגיה איסלאמו־פשיסטית שמאמיניה צולבים ואונסים ורוצחים את בני הדת הנוצרית, או שמאסלמים אותם בכפייה. במקומות מסוימים, חזר המזרח התיכון 1,400 שנה לאחור. ולא רק בעיראק ובסוריה, גם ברשות הפלשתינית המצב לא יותר טוב. העיר בית לחם התרוקנה בשני העשורים האחרונים כמעט לגמרי מנוצרים, והם מונים היום רק אחוז וחצי מאוכלוסיית העיר שהיא ברובה מוסלמית. אגב, בינואר האחרון הפרלמנט העיראקי היקנה מעמד רשמי לשפה הארמית, בניסיון לעצור את בריחת הנוצרים מעיראק. אפשר לראות בסרטונים הרבים במרשתת מה עלה בגורלם של הנוצרים המסכנים שלא ברחו.

בניגוד לתמונה החשוכה הזאת, מדינת ישראל היא המקום היחיד באזור שבו לא מתקיימת הגירה שלילית של נוצרים; הקהילה הנוצרית פה משגשגת. גם ברמה הסוציו־פוליטית, עם ההכרה בלאום הארמי הנפרד, נפתחו פה אפשרויות מגוונות להשתלבות הנוצרים בחברה הישראלית, בשירות בצה"ל (המתרחב משנה לשנה) ובשאר מוסדות המדינה, כולל מפלגות פוליטיות כפי שפורסם פה לפני יותר משנה. הארמים מבקשים במשך שנים אפשרות לחינוך נפרד לילדיהם. עד היום, למשל, אין ספר לימוד העוסק בהיסטוריה שלהם, אלא רק בהיסטוריה של הערבים ושל האיסלאם.

פורום גיוס בני העדה הנוצרית קם על בסיס דבריו של מייסד פורום רס"ן איהב שלייאן: "הנוצרים לא יהיו בני ערובה, לא נשלטים יותר בידי מי שמעוניין לכפות עליהם את הלאום, הדת ודרך החיים שלו. לא נסכים להיות בני חסות ולהסתתר מאחורי הקבוצות השולטות ברחוב. אנו רוצים לחיות בישראל - אחים לנשק ואחים לשלום, לעמוד על המשמר ולהיות הקו הקדמי בהגנה על ארץ הקודש, ארץ ישראל". מגיעה מילה טובה לשר הפנים, גדעון סער, שהפגין אומץ ונחישות כשבדק לעומק את דרישת הארמים להכרה בזהותם. אמש נעשה בישראל צדק ותיקון עוול היסטורי. מזל טוב לבני הלאום הארמי, לחיים משותפים ופוריים בארץ הקודש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דרור אידר

בעל טור במגזין

כדאילהכיר