חמאס ביים הצגה

אל מול חינגות הדם והשמחה בעזה החרבה, נזכרתי במה שכתבתי לפני שלושה שבועות על תמונת ניצחון: גם אם עזה תיחרב וייוותר לוחם חמאס אחד חצי מת, הוא יזחל מבין ההריסות ויסמן ניצחון. מבחינת חמאס, עצם המלחמה נגדנו היא ניצחונם, טעם קיומם.

בסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש" נתקל המלך ארתור באביר שחור שאינו מרשה לחצות גשר. במאבק ביניהם ארתור כורת את ידי האביר, אבל האביר אינו מודה בהפסד. חסר ידיים, הוא ממשיך לקפוץ ולהכריז על ניצחונו הוודאי. כשגם רגליו נכרתות וגופו נותר על האדמה, הוא ממלמל "נו, נקרא לזה תיקו".

ארתור עוזב, לא לפני שהאביר הכרות מטיח לעברו "בורח, הא? ממזר פחדן שכמוך; חזור לכאן וקבל מה שמגיע לך. אנשוך את רגליך!"

עוד נזכרתי בפתגם ערבי שלימדני פרופ' משה שרון: "קום מעלי, צווארי אדום מרוב שהכיתי אותך..."

כי זאת האמת: העזתים יודעים היטב מה מצבם. הם מסתכלים סביבם ורואים מה חסר ומי איננו. משום כך, הם אינם שמחים על הניצחון - זו רק הצגה. הם שמחים על עצם הפסקת האש שהתחננו אליה נואשות, ובלחץ חאלד משעל וחבורת הזבל מקטאר נדחתה שוב ושוב, עד שחמאס עזה עשו מעשה וקבעו למשעל כי הפצצות ישראל הגיעו עד נפשם.

ומה דעתכם? טקבקו לנו!