השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "ראה". בשפה העברית לפועל "ראה" יש כמה משמעויות. האחת, בהקשר של הסתכלות על חפצים או על אנשים. השנייה, התבוננות הנובעת מניתוח שכלי של מציאות מסוימת או השתכנעות בצדקת רעיון מסוים.
יש ביטוי תלמודי עתיק האומר "רואה אני את דבריו מדבריכם" - כלומר אני מסכים ומשתכנע מטיעוניו של אחד על פני טיעונים אחרים. במשמעות הזו של המילה, האיבר הפעיל הוא לא העין, אלא השכל והמוח של האדם.
וכך פותחת התורה בפסוק האומר "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הרי ודאי לא מדובר בראייה חושית של חפצים או נופים, אלא בהתבוננות ובהבנה. התורה מספרת לנו מפי משה כי הברכה והקללה שיבואו על האדם יהיו תוצאה של התבוננות והפנמה של סוגיות מסוימות. רוב בני האדם אוהבים ברכות ומרביתם חוששים מקללות. אף שמדובר באמירות בעלמא של אנשים שלא אמורה להיות להם כל השפעה ריאלית על המציאות, עדיין רוב בני האדם אינם אוהבים להסתבך עם קללות.
על רקע תכונה אנושית זו, עולה החשש שמא כאשר נכנסנו לארץ ספוגת האלילות העתיקה נשכחו כמה אמיתות יסוד באשר למהות האדם ולאופני התנהלותו הראויים, ולכן באים הפסוקים הבאים.
כידוע, ספר דברים הוא ספר הכנה לאתגרים שעימם יצטרך העם היהודי להתמודד לדורותיו, בארץ ובתפוצות. והנה מזהירה אותנו התורה מפני אחת הסכנות החמורות לאדם והיא נביא השקר. "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת". אין דור שבו לא קמים אנשים ומספרים על עצמם או דואגים שאחרים יספרו עליהם כמה הם מלומדים בניסים ונפלאות. אלא שהתורה אינה מדברת על שרלטנים, אלא על אנשים שאכן חוללו מופתים.
ואם כן, אך טבעי הוא שנרצה לשמוע את ברכתם או את הגיגיהם כיוון שאם הם אכן שולטים בעולם הטבע, משמע אלוקים משתף עימם פעולה וכנראה הסמיכם לומר את הדברים הנכונים.
הכל נשמע הגיוני, אלא שהנביא המדובר, אחרי שעשה אותות ומופתים, הלך צעד אחד קדימה בעקבות מופתיו והכריז בראש חוצות שעלינו להשתחוות לאלים זרים ולעבדם. האדם המאמין ניצב לכאורה חסר אונים; הנה לפניו אדם גדול המסוגל באמת לחולל ניסים ונפלאות, ומצד שני הוא עוקר את אחד מעיקרי היסוד של האמונה היהודית, שהיא שלילת עבודת אלילים.
כיצד יגיב לדילמה הזו? התורה ממשיכה ואומרת "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא... כי מנסה השם אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את השם". העובדה שהאיש הצליח לחולל ניסים ונפלאות היא אמיתית, אבל היא אינה מקנה לו את הסמכות לשנות את ערכי היסוד של האומה. יתר על כן, ייתכן כי האלוקים מאפשר לו לעשות ניסים כדי לבדוק כמה אנו דבקים בערכינו ולא משנים אותם בשל מופתים כאלה או אחרים.
• • •
התלמוד מספר על מקום אחד בבבל שבו הגשם נעצר לזמן ממושך. באזור הסתובב כומר של אחד האלילים הנפוצים באותם ימים ואמר לאנשים שאם ישחטו אדם אחד, יתחיל לרדת גשם. עשו האנשים כדבריו וכפי שהבטיח, כך קרה. קשה להאמין אבל נדמה לי שאפילו האנשים הרציונליים ביותר היו אומרים לעצמם "יש בזה משהו".
דומה שהאזהרה מפני נביאי שקר אינה נעצרת בדרישה לעבודת אלילים. בכל דור קיים ניסיון לפרוט על פחדים חבויים ולהשתמש בהם כדי להעביר מסרים המנוגדים לעולם הערכים של האדם. על כך מזהירה התורה, "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום". תפקידם של נביאים הוא להעצים ערכי יסוד בסיסיים המוכרים לאדם ולהקל עליו את יישומם במציאויות משתנות, אבל לעולם לא יוכל נביא לשנות או לחדש ערכי יסוד הפוכים ממה שטבוע באדם ובישראל משחר בריאתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו