תגובת העולם לנעשה בעזה היא לא רק חסרת פרופורציה, אלא גובלת בהיסטריה מוחלטת. נכון, התמונות מעזה קשות לצפייה ואין אדם נורמלי בעולם, שאינו כואב למראה ילדים הרוגים. למרבה הצער, אנחנו מוצפים בתמונות כאלה מכל רחבי העולם, כל הזמן: עיראק, סוריה, אפגניסטן, רואנדה, סודאן, קוסובו... אבל אף אחד מהמקומות הללו אפילו לא מתקרב לתגובה האלימה, נוטפת השנאה, שעורר, בעיקר באירופה, מבצע צוק איתן.
תקצר היריעה: הפגנות של רבבות בפאריס, בלונדון, בברלין, בבריסל, ברומא - ואפילו בבוסטון ובניו יורק. שלטים עם סיסמאות שלא ראינו זה שנים, בסגנון "היטלר צדק" ו"חמאס חמאס - כל היהודים לגז." בתי כנסת מותקפים באבנים ובבקבוקי מולוטוב; יהודים מוכים ברחוב - באוסטרליה, אפילו באוטובוס תלמידים; בבריטניה הכריז חבר פרלמנט על עירו כ"נקייה מיהודים." אפילו הגרדיאן, לא העיתון הכי פרו־ישראלי בבריטניה (בלשון המעטה) נחרד מהתופעה, ובצד כתבה תחת הכותרת "האנטישמיות באירופה - הגרועה ביותר מאז הנאצים," קבע במאמר מערכת שהתופעות האנטישמיות "בלתי נסלחות."
בואו לא נשלה את עצמנו: זו אינה מחאה טבעית ולגיטימית על התנהגותה של ישראל בעזה. סביר להניח, שבתוך קהל הרבבות שמציף את הרחובות בבירות אירופה והעולם, צועדים גם כמה שוחרי טוב, שרוצים למחות על מותם של ילדים ואזרחים. אילו רק זה היה העניין - לא היתה בעיה. הכל בסדר. בארץ דמוקרטית יש חופש דיבור, ומותר להביע דעה (גם אם היא נוגדת את שלנו).
אלא שלא זה העניין; כי הפגנות מחאה מהסוג המתואר לעיל היו קטנות הרבה יותר, לא היו צצות 10 דקות אחרי שנפתחה האש, ולא היו מלוות באלימות הגלויה והמסוכנת, וברטוריקה האיומה, הנאצית ממש, המופגנת בהן. ההפגנות האלה משקפות משהו אחר לחלוטין. לאמיתו של דבר, שני דברים:
הראשון הוא האיסלאמיזציה של אירופה. בערי הבירה של אירופה עלה מספר המוסלמים לכדי מסה קריטית. בבריסל צפוי רוב מוסלמי בתוך עשור. מנהיגי הקהילות המוסלמיות אינם מסתירים את כוונתם לכבוש את אירופה באמצעות רוב דמוגרפי - ואת כוונתם להשליט עליה את חוקי השריעה. אימאמים קיצוניים מלהיטים את הרוחות (כולל, למשל, האימאם של ברלין, שקרא לאללה "להרוס את היהודים הציונים... למנות אותם ולהרוג אותם עד האחרון שבהם"), וה"שבאב" דואגים שלא יהיו חריגים. לא פלא, שהצועדים בהפגנות הללו הם ברובם מוסלמים ורשימת המארגנים כוללת בעיקר אם לא באופן בלעדי ארגונים מוסלמיים כאלה או אחרים.
העניין השני חמור אפילו יותר: המבצע בעזה שיחרר מהבקבוק את האנטישמיות האירופית העתיקה, זו שנתחבה עמוק־עמוק אל הארון אחרי השואה - ועכשיו יצאה לחופשי כמו שד שפרץ. האמירות הגזעניות הבוטות, שאיש לא היה מעז להעלות על דל שפתיו לפני עשור או שניים - הפכו בן לילה ללגיטימיות. באירופה זה בון־טון לשלוח את היהודים למשרפות. אין שום בעיה לומר, לזעוק, לכתוב או להקליד את זה. האנטישמיות העדכנית הזו אולי מובלת על ידי מוסלמים, אבל אירופה מגלה מעט מאוד התנגדות כשהיא נגררת אל מציאות מכוערת, מחרידה וברברית. אנחנו יודעים. כבר היינו שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו