מחכים לסבב האש הבא

1עם סיום המשחק אתמול, כמה אופייני לימים אלה, נותרנו עם תחושה חמוצה ומפוספסת, גם הפעם יכולנו ללכת עד הסוף. אבל האמת היא שגם כאן היריב הכתיב את קצב האירועים, ובמחצית השנייה הייתה השתלטות של טיילור רוצ'סטי על המשחק, כשהפיק אנד רול שלו הפך לנשק מפר איזון, ללא יכולת שלנו לתת תשובה הגנתית הולמת.

הנקודות האישיות שהוא ייצר וההתרוצצות ההגנתית שהוא גרם במסירות מונחות לייזר לקרש סל או לכיווץ הגנתי שייצר שלשה, הפכו את המשחק המונטנגרי למשוחרר ואת ההגנה הישראלית להיסטרית.

אם יש שיעור שגל מקל היה יכול ללמוד אתמול מרוצ'סטי זה היכולת שלך לשמור על עצמך כשאתה עמוס בעבירות, ולא לשכוח שהוא לא שחקן רוטציה בדאלאס עכשיו אלא שחקן מוביל שצריך ללמוד לאזן את צבירת העבירות שלו.

רוצ'סטי מודע היטב לחשיבותו, שיחק החל משבע דקות לסוף המשחק ועד סוף ההארכה עם ארבע עבירות (אולי לואו פוסט עליו?). התהיות מדוע אדלשטיין לא העלה את מקל מוקדם יותר נענו בעבירת תוקף חמישית בתחילת ההארכה, שהוציאה מישראל את היכולת להגיע לצבע והכניסה את ההתקפה הישראלית למערבולת אלתורים.

ולמרות החזרה מפיגור שש דקות לסיום המשחק, בזכות כספי, לימונד ופניני, המבטים הטובים שהוחטאו בפוזשנים קריטיים היו חסרים כדי לתת מכת מחץ סופית. הנבחרת נותרה לבסוף על גבה, ידיה ורגליה מונפות באוויר, מרוססת בתרסיס שלשות כואבות, מנסה להתאושש כמו ג'וק איתן. הסבב הבא, כך אומרים, הוא רק שאלה של זמן, כבר ביום רביעי מול הולנד.

2טהרני כדורסל מתמוגגים מחלק מהדברים שהנבחרת של אדלשטיין עושה, ועוד בתקופת הכנה קצרה כל כך: מספר הנקודות הדו־ספרתי כתוצאה מחסימות של גבוה לגארד החותך על ההיי פוסט, התגובות ההגנתיות המייצרות חטיפות ומסירות הטאצ'דאון המרשימות. אבל התלות ההגנתית בד'אור פישר כנוכחות חסימתית בצבע גדולה מדי. הוא שם אבל לא באמת שם - עם כושר גופני לקוי וטיימינג בעייתי בניסיונות החסימה שלו.

קצת מבאס לראות את גרין ואליהו מקבלים את פירורי הדקות של המתאזרח. אולי הדקות עם אליהו כג'וקר בעמדה חמש יכולות להתפתח לקטעי משחק ארוכים יותר.

3יציע אחד בקושי מלא. כתוביות כתומות בפינה הימנית של המסך מעדכנות את המקומות שאליהם משוגרים טילים מעזה, וברקע - התקווה. חשוב לזכור שהיא עוד לא אבדה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!