כוחנו באחדותנו

לוחם גולני ניסים שון כרמלי הי"ד התגורר ברעננה בקרבת מקום מגוריי. כשנודע על מועד ההלוויה, סרתי לאוהל האבלים שמשרד הביטחון הקים בחצר הבית, הוריו היו בדרכם מארה"ב לארץ. שאלתי את אחד מקרובי המשפחה במה אפשר לעזור. הוא ביקש ממני לגייס אנשים להלוויה, חששו היה שמכיוון שמדובר בחייל בודד, לא יהיה קהל שיכבד את זכרו.

שיכנעתי אותו שבעם ישראל אין כלל מושג של חייל בודד. אין יהודי שאין לו גואל, בחייו או במותו. כולנו צאצאים לאותם אבות ואימהות. כעבור כמה שעות התברר שבהלווייתו של שון השתתפו עשרות אלפים, שחלקו לו כבוד אחרון בשם האומה. ראשי ממשלה ונשיאים לא זכו לכבוד מופלא זה. שון לא היה היחיד. גם בהלוויית מקס שטיינברג הי"ד, שעזב את לוס אנג'לס ומסר נפשו על הגנת העם והארץ, השתתפו יותר מ־30 אלף איש שלא הכירו אותו בחייו.

רוח אדירה מקיפה בימים אלה את החברה הישראלית כולה. רוח מרוממת ומרגשת עד דמעות. בתי החולים מלאים מבקרים ומתנדבים, משאיות עמוסות חבילות ומכתבי ילדים נעות בצירי התנועה דרומה על מנת לשמח את החיילים.

בתי כנסת, מועדונים, מערכת "ישראל היום" ומקומות רבים הפכו למחסני ענק לאריזת חבילות ולשינוען. טנקים כוסו במרבדים של מכתבים וציורי ילדים, שעוטרו לכבוד חיילינו הגיבורים. ישראלים שלרוב מתווכחים וכועסים, הפכו לאדיבים וסבלנים להפליא. דאגה ותקווה משותפות לכולם. הרצון לתת התגבר והכניע את הרצון הרגיל לקבל. אלו הימים שבהם עם ישראל מתגלה במלוא גדולתו. ימים רבי הוד, שבהם כולנו גאים להשתייך לאומה עתיקה שמחדשת ימיה כקדם במולדתה.

במקורות היהודיים הקדומים הובטח לנו כי אם עם ישראל מאוחד, אין כוח בעולם שיכול להתגבר עליו. האחדות בשבועות האחרונים, מאז חטיפת הנערים ורציחתם, היא הבטוחה הגדולה ביותר לניצחון על כוחות הרשע. העולם יודע כי ישראל מאוחדת היא היחידה שמסוגלת להגן על הציביליזציה המערבית מפני הקמים עליה. הריני נושא תפילה שרוח האחדות תימשך גם לימי שיגרה. קל להיות עצובים יחד, קשה מאוד לשמוח יחד. מי ייתן ויהיו לנו ימי שמחה מתוך אהבת הזולת, אמונה בחזון המשותף וידיעה שחובתנו לשמור על הבית עבור עוד הרבה דורות של יהודים.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!