ענני העשן שעלו אתמול משברי המטוס המלזי, שהופל בשמי אוקראינה סמוך לגבול הרוסי, האפילו על הסיפור העזתי בתקשורת הבינלאומית. איך אפשר בכלל להתמודד עם סיפור מטורף כזה, שבו שני מטוסים של אותה חברה (מלזיאן איירליינס) ומאותו סוג (בואינג 777) מתרסקים בתוך פחות מחמישה חודשים. אפילו המזרח התיכון המשוגע שלנו לא יכול לייצר סיפור כזה, ובזמן שחברת מלזיה איירליינס ממריאה שוב לכותרות - עזה יכולה לחכות.
אבל עוד לפני שטיסת MH17, שהמריאה מאמסטרדם לקואלה לומפור, נעלמה מהמכ"ם, היה אפשר לראות שהסבב הזה בין ישראל לחמאס מעניין את העולם קצת פחות. בזמן שעיתון ה"גרדיאן" הבריטי העניק לסיפור הרג הילדים את הכותרת הראשית, ה"דיילי טלגרף" (והוא לא היחיד) לא מצא אפילו מקום בכל עמוד השער שלו להפניה לסיפור. יכול להיות שהסיפור שלנו הפך למאוס. לנו אין לאן לברוח, לעולם יש אופציות אחרות. אתמול לדוגמה הוא בחר להתעסק באוקראינה. יותר דרמה, יותר אש, יותר הרוגים.
אפשר להבין מדוע הסיפור שלנו היה כבר רחוק אתמול מלהיות הסיפור המרכזי. אם לנו היה קשה להעריך אם תהיה או לא תהיה הפסקת אש, תארו לעצמכם כמה קשה היה לקוראים בשטוקהולם, בפאריס, בלוס אנג'לס או בברלין.
בזמן שהשבועון הצרפתי "ל'אקספרס" המשיך גם אתמול לדווח על מותם שלשום של ארבעת הילדים הפלשתינים בעזה, הוא גם העלה לאתר שלו את התגובה של הנשיא אובאמה, המביע צער על התרסקות המטוס.
מאחר שלא היו אתמול לאתר הרבה דברים חדשים לפרסם ומכיוון שגם גילוי המנהרה לא הלהיב במיוחד (או שמא לא התאים לסיפור שהתקשורת הלאומית מבקשת לספר), בחר האתר לדווח על "הפציפיסטים הישראלים אשר לא מוותרים". וכך גילה העולם את הגיבור הישראלי החדש: לא זה שנלחם על ביטחונו - אלא זה שנלחם נגד הנלחמים.
אז מה הפלא שנשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון מתריע כי "ישראל מבודדת עצמה מדעת הקהל העולמית". גם קלינטון יודע כי דעת הקהל היום לא אוהבת מלחמות, ולא אוהבת מדים. לפחות קלינטון מספיק הגון כדי להצהיר כי "בטווח הקצר עד בינוני חמאס יכול לגרום נזק גדול ליחסי הציבור של ישראל, וזאת מאחר שהאסטרטגיה (של חמאס, ב"ב) נועדה לאלץ את ישראל להרוג אזרחים פלשתינים כך ששאר העולם יגנה אותה".
ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הצהיר אתמול כי ישראל מבצעת רצח עם בפלשתינים מדי יום ביומו מאז 1948. וזה האיש שהתקשורת העולמית סיפרה בין השאר כי הוא עמל על הפסקת אש.
ובכל זאת, מצאנו קשר בין הפסקת האש המיוחלת על ידי התקשורת הבינלאומית לבין שני המטוסים של החברה המלזית. בשני המקרים דומה כי השמיים יכולים לחכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו