מול הטענות על ישראל כמדינה קולוניאליסטית

חודש לפני שלושים וחמש שנים, ביולי 1975, התקבלה החלטה בוועידת נשים בינלאומית במקסיקו סיטי, שהניחה את התשתית עבור החלטת האו"ם העוינת ביותר שהתקבלה אי פעם נגד ישראל: ההחלטה שהתקבלה ב-18 בנובמבר של אותה שנה הגדירה את הציונות כסוג של גזענות. הקמפיין שהוביל להחלטה הזו היה מבוסס במידה רבה על החלטות קודמות רבות שקשרו בין הציונות לתנועות קולוניאליסטיות. לדוגמה, ב-1973, העצרת הכללית של האו"ם כבר הספיקה לגנות את "הברית הלא קדושה בין הקולוניאליזם הפורטוגזי, הגזענות הדרום-אפריקנית, הציונות והאימפריאליזם הציוני". במקסיקו סיטי, ועידת הנשים קראה ל"חיסול" כל קולוניאליזם, ניאו-קולוניאליזם, כיבוש זר, ציונות ואפרטהייד.

בשנת 1991 ביטלה העצרת הכללית של האו"ם את קביעתה מ-1975 שהשוותה את הציונות לגזענות, אך מה ששרד ואף גבר בשנים שלאחר מכן היתה ההשוואה בין ציונות לאפרטהייד.

מה על ישראל לעשות כדי להדוף את המגמה הזו? מה צריך להיות מרכז הכובד של הטיעונים הישראליים? בנאום ביוהנסבורג ב-2008 גילה עזמי בשארה שיש שני מרכיבים בהאשמות שהוא מפיץ ברחבי העולם הקושרים בין ישראל לאפרטהייד: הפרדה גזעית וקולוניאליזם.

במילים אחרות, כדי להתמודד מול אלו שקוראים לישראל מדינת אפרטהייד, לא מספיק להציג בפני העולם את העובדה שאין הפרדה גזעית בישראל או שיש חברי כנסת ערבים (בניגוד למצב בדרום אפריקה של האפרטהייד), או שערבים ישראלים ופלשתינים מטופלים באותם בתי חולים ישראליים (בעוד במשטר האפרטהייד השחורים לא הורשו להיכנס לבתי חולים לבנים). הכרחי להתייחס לאספקט השני של ההאשמה נגד ישראל - הטענה שהיא ישות קולוניאליסטית. בעוד ישראל חייבת להמשיך ולהדגיש את הנקודה הראשונה, עבור רבים ברחבי העולם כיום, הכוח המניע של הגל האנטי-ישראלי הנוכחי הוא הנרטיב הקולוניאליסטי.

　

זכות שהיתה קיימת בעבר

האמת היא, שבעוד ישראל המודרנית צמחה מתוך המנדט הבריטי שהציע בית לאומי יהודי, בגיבוי חבר הלאומים, הרי המעצמות האירופיות דאז לא היו אלו שיצרו את הזכויות של העם היהודי או העניקו אותן. במסמך המנדט היתה "הכרה בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לפלשתינה." במילים אחרות, המסמך הכיר בזכות שכבר היתה קיימת וקרא "להקמה מחדש" של הבית הלאומי. למעשה, היהודים כבר פעלו לחיזוק זכותם הרבה לפני שהבריטים והצרפתים פירקו את האימפריה העות'מאנית. העם היהודי כבר הספיק לבסס מחדש את הרוב שהיה לו בירושלים ב-1863.

הזכויות שבהן הכירו המנדט וחבר הלאומים ב-1922 נשמרו על ידי הארגון שירש אותו, האומות המאוחדות, ששמר באמצעות סעיף 80 של מגילת האו"ם את זכויותיהן של מדינות ועמים לפני הקמת האו"ם ב-1945.

הטענה לפיה לישראל שורשים קולוניאליים בשל הקשר שלה למנדט הבריטי היא אירונית, משום שרוב המדינות הערביות חבות את הקמתן לכיבוש ולשליטה של מעצמות אירופיות.

קודם למלחמת העולם הראשונה מדינות כמו עיראק, סוריה, לבנון וירדן כלל לא היו קיימות והיו מחוזות של האימפריה העות'מאנית. הן הפכו למדינות רק כתוצאה מהתערבות אירופית. כך היה למשל במקרה של עיראק וירדן, שם נתנו הבריטים את השלטון לבית המלוכה ההאשמי. ערב הסעודית ומדינות המפרץ הקטנות יותר צמחו כתוצאה מהסכמים מיוחדים שחתמו מנהיגיהם עם הודו הבריטית בין השנים 1916-1880.

הסכמים אלו כללו הכרה בריטית בלגיטימציה של משפחות ערביות לשלוט במקומות שהפכו להיות מדינות כמו כוויית, בחריין וקטאר. הסכם דומה בין בריטניה ומשפחת אל-סעוד ב-1915 הניח את התשתית לצמיחתה של ערב הסעודית ב-1932.

לבסוף, בזמן מלחמת השחרור, נהנו צבאות ערב באופן ישיר מנשק, מאימונים, ואפילו מכוח אדם מהמעצמות הקולוניאליסטיות. בשלבים הראשונים, תקף הלגיון הערבי את ירושלים בעזרת קצינים בריטים. על שמי סיני המצרית הגנו מטוסי חיל האוויר המלכותי וב-1949 נרשמו אף תקריות בין מטוסים ישראליים לבריטיים.

לומר שישראל היא תוצאה של הקולוניאליזם פירושו להתעלם מההיסטוריה של המזרח התיכון במאה ה-20. מדובר גם בהתעלמות מהעובדה שבראשיתה, ישראל היתה למעשה ישות אנטי-קולוניאליסטית שסייעה להרחקתן של האימפריה הבריטית והצרפתית מהמזרח התיכון.

　

הכחשת ההיסטוריה

בשנים האחרונות, המאמצים להציג את ישראל כישות קולוניאליסטית התרחבו והם כוללים מאמצים להכחיש כל קשר היסטורי בין העם היהודי לארצו. מסיבה זו היה חשוב לערפאת להכחיש שאי פעם היה בית מקדש בירושלים.

רבים בסביבתו אימצו את הגישה. החל בסאעב עריקאת וכלה באבו מאזן עצמו. כאשר סלאם פיאד דיבר בסוף 2008 בפני העצרת הכללית של האו"ם על חשיבותה הדתית של ירושלים, הוא הזכיר את הנצרות והאיסלאם, אך לא את היהדות.

בהופעה בוושינגטון הודה אבו מאזן בכך שהיהודים מופיעים בקוראן, אך הכחיש לאחר מכן בעיתון סעודי שהוא הכיר בזכויות ההיסטוריות של היהודים בארץ ישראל. עבור דוברים פלשתינים רבים חשוב לשלול את השורשים ההיסטוריים של העם היהודי כדי לתמוך בטענתם שהיהודים זה מקרוב באו.

הקביעה המופרכת שלמדינת ישראל יש שורשים קולוניאליסטיים אינה תוצאה של מאמץ להגיע לחקר אמת כלשהי אלא היא חלק מקמפיין שמטרתו לעשות דה-לגיטימציה לישראל.

בשנות השבעים שורשי המאמץ היו בריה"מ ובנות בריתה בעולם השלישי. היום, למרבה הצער, שורשי הקמפיין הם בארגונים לא ממשלתיים ובקמפוסים ברחבי המערב. בעוד הנרטיב האנטי-ישראלי צובר פופולריות ומסייע להזין את ההאשמה שיש להגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד אין בינה לבין האמת דבר. על ישראל להשקיע מאמצים ומשאבים על מנת להדוף את המגמה הזו ולעמוד על הצדק שבטענותיה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו