כמה אינטלקטואלים ישראלים בעלי כוונות טובות מעודדים עלילת דם נגד כלל הישראלים, המבוססת על הרצח המחריד של מוחמד אבו חדיר, אשר בוצע כנראה בידי כמה קיצונים - חלקם אולי לוקים בנפשם. בכתבה שהופיעה בעמוד הראשון של העיתון "הניו יורק טיימס״ (11 ביולי, 2014) מצוטט האינטלקטואל המכובד אנשיל פפר: ״כולנו שותפים בזה, אנחנו משתפי פעולה מתוך שאננות, אם לא במעשה״. עוד אינטלקטואל כביכול, תמיר ליאון, הציע את ההכללה האבסורדית הבאה: ״היום אני יכול לומר, וכל מי שעובד עם בני נוער אומר זאת - בני נוער יהודים שונאים ערבים בלי קשר להוריהם או למפלגה הפוליטית שאליה הם משויכים ולדעות הפוליטיות שלהם עצמם״ (ההדגשה במקור).
אלו הן בדיוק ההכללות היתרות הכוזבות, אשר גרמו בעבר לאנטישמים להאשים את הקהילה היהודית כולה בפשעים ובחטאים של יהודים בודדים. אפשר היה לקוות שאינטלקטואלים יהודים בני זמננו יחשבו פעמיים לפני שיפנו אצבע מאשימה כלפי כלל הישראלים, בטענה כי הם נושאים באחריות קולקטיבית לרצח של חדיר. העובדות של המקרה עדיין לא ידועות לגמרי, אבל אפילו "הניו יורק טיימס", בדיווח החד־צדדי שלו, הודה כי הבריונים שרצחו את חדיר עשויים בהחלט להיות ״חוליגנים של כדורגל״, הנפוצים בכל רחבי העולם.
אם בריונים אלו רצחו את חדיר משום שזעמו על החטיפה ועל הרצח של שלושת הנערים, שבוצעו בהשראת חמאס, זה יהיה מעשה נתעב והאשמה של ערבי אחד חף מפשע ברצח שביצעו אנשים אחרים מאותה קבוצה אתנית. אבל להאשים את כל הישראלים במעשה של כמה אנשים בודדים פירושו לעודד ענישה קולקטיבית נגד כלל הציבור. זה משרת ישירות את הנרטיב הקנאי שאפשר לשמוע לעיתים קרובות כל כך מצד קיצונים איסלאמים: דהיינו, שכל הישראלים, כל היהודים, אחראים באופן קולקטיבי לפשעים, לחטאים או למעשים אחרים שמבצעים ישראלים בודדים. זה משמש גם להצדקה של מעשי טרור המבוצעים נגד ישראלים חפים מפשע, משום שעל פי נקודת המבט המעוותת הזו - אין ישראלים חפים מפשע.
סוג כזה של וידוי קולקטיבי בעיקום יד שמשמיעים האינטלקטואלים הישראלים לא מועיל בכלום. אני מכיר בני נוער ישראלים רבים. יש לי קשר משפחתי עם רבים מהם, והניסיון שלי הפוך לגמרי; מרבית, אם כי כמובן לא כל בני הנוער שאני מכיר, מנסים להבין את שכניהם הערבים. הם אולי שונאים, כמו שכל האנשים ההגיוניים צריכים לשנוא, את הערבים המסוימים שאשמים ברצח שלושת הנערים הישראלים, כמו גם את הערבים שיורים טילים על ערים ישראליות, אבל בני נוער רבים אינם שונאים ערבים דוגמת מוחמד אבו חדיר, אשר ככל הנראה היה בדרכו להתפלל במסגד שלו בעת שנחטף ונרצח. אם כבר, בני הנוער הישראלים שאני מכיר שונאים את היהודים הישראלים אשר חשודים ברצח חדיר הרבה יותר מאשר היו עשויים לשנוא את חדיר.
הגיע הזמן - למעשה, הוא כבר חלף מזמן - להפסיק את ההכללות הנשמעות בנוגע לישראלים ולערבים, בנוגע ליהודים ולמוסלמים או בנוגע לבני נוער ולמבוגרים בתחומים שונים. בהחלט הוגן לשפוט חברה על סמך מעשיהם של נבחרי הציבור והמנהיגים שלה. כאשר שופטים אותה באופן כזה, ישראל נמצאת במצב טוב מאוד. היא אירגנה חקירה אינטנסיבית לא רק של הרצח של מוחמד אבו חדיר, אלא גם של האלימות המשטרתית הלא מוצדקת נגד טארק אבו חדיר, אזרח אמריקני ממוצא ערבי. ייערכו משפטים, אשמים יורשעו, חפים מפשע יזוכו ויוטלו עונשים הולמים על מי שהורשעו.
לא צריך לשפוט חברה שלמה על סמך הפשעים שביצעו הגרועים ביותר שבחבריה. צריך לשפוט אותה על האופן שבו היא מגיבה לפשעים האלה. כאשר שופטים אותה על פי אמות המידה הללו, ישראל ראויה לשבח - לא לגינוי.
הכותב הוא מרצה באוניברסיטת הרווארד ומבכירי המשפטנים בעולם