הבניין הרעוע של חמאס

השייח' ראאד סלאח מהתנועה האיסלאמית נוהג להסית בטענה כי "מסגד אל־אקצא בסכנה", שכן היהודים מתכננים להרסו ולהקים במקומו את מקדשם. מתברר כי דווקא הטילים שירה חמאס לעבר ירושלים עלולים היו להרוס את המסגד אלמלא יורטו על ידינו - העם הנבחר, שלפי הקוראן הוא יורש הארץ המבורכת. 

מול מבצע צוק איתן כינו המוג'אהדין של חמאס את תוקפנותם האחרונה "בניין יצוק", כאחד מלקחיו המיליטנטיים של האיסלאם. ביטוי זה נטול מהסורה "שורות־שורות" שבקוראן (אלצף, פסוק 4), שלפיה "אלוהים אוהב את הלוחמים למענו, הערוכים שורות־שורות כמו היו בניין יצוק". כשייצאו ממאורותיהם ויראו את ההריסות, יבינו כי לא בניין ולא יצוק.

בעוד בתי מנהיגי חמאס נהרסים מעל ראשיהם, מפקדותיו ובסיסי השיגור שלו קורסים זה אחר זה והאזרחים מקללים בחשאי, הולך ומתברר כי רוב מדינות ערב אינן עוד חלק מ"הבניין האיסלאמי היצוק" שלו ייחל הארגון. מדינות אלה (למעט קטאר) הבינו את הסיכון שבכנופיות הטרור האיסלאמיות, ובכללן חמאס. להבנה זו שותפות גם מדינות המערב, שהפנימו כי רוצחי חמאס (בשם אללה) הם חלק מפאזל הטרור האיסלאמי המסכן את העולם. 

"שכירי החרב של אללה" פועלים להרג אזרחים חפים מפשע כשהם חמושים בכלי משחית ובטילים, וכן בפרשנות רצחנית של פסוקיו. קחו, למשל, את המתקפה האחרונה על תל אביב. זו כונתה "אלעצף אלמאכול" ("המוץ הנאכל"), מושג הלקוח מסורת הפיל (פס' 5), היינו, כשם שאלוהים שלח ציפורים שהמטירו על אויבי מֵכּה רכובי הפילים אבני גוויל והביסם, כך גם יהיה גורלם של תושבי תל אביב.

מדהים כיצד מצדיקים מנהיגי חמאס ואפילו חברי כנסת ערבים את ירי טילי חמאס על אזרחי ישראל "כהתנגדות לגיטימית לכיבוש", ובה בעת הם תובעים כי ישראל, המגינה על עצמה לנוכח ניסיונם להרוג באזרחיה, תישפט בבית המשפט לפשעי מלחמה בהאג. 

ההתנהלות החצויה הזו - אין זו עוד תחבולה ערבית איסלאמית מתוחכמת. מדובר בהתנהלות נסגנית, מעוותת, המתכחשת לחלוטין למציאות. ללא ביקורת עצמית, לצד האשמה תמידית של הזולת ואמונה בעיוורון בשקרים של עצמה. זוהי תופעה פנומנלית הנותרת חידה לפסיכולוגים, להיסטוריונים ולמזרחנים, לקרימינולוגים ולסוציולוגים. 

הטרוריסטים הפלשתינים כבולים גם לפרדיגמות איסלאמיות מתסכלות, המובילות לשיפוט מציאות לקוי ולחשיבה פנטזיונרית. לפי הסורה "ההגליה" (אלחשר, פס 14), הם באמת מאמינים שאנו עם חלש, פחדן ומסוכסך בתוך עצמו הנלחם במוסלמים רק מאחורי חומות בצורות. הם באמת משוכנעים שהיהודים אינם עם אלא עדה דתית, שבזעם האל תנדוד ללא מולדת וסופה שתתאסלם. תעמולתם משננת ללא הרף פסוקים אלה, ולכן כש"נחותים" כמונו מרסקים אותם - מתערערת שפיותם. 

יריבינו פועלים כעדר שבו ליחיד אין כל משמעות. לשיטתם - אלוהים עוזר לסבלנים, אך אם אלו אינם מתאזרים בסבלנות הם כופרים. ראוי היה כי היהודים הדעתנים והווכחנים, המבקשים סיפוקים מיידיים, יבינו כי הסבלנות היא שם המשחק. לפיכך יש להמשיך להכות בסבלנות בחמאס, ולא לפשוט קרקעית על עזה. שיחשבו שאנחנו פחדנים. אז מה? 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו