אתם, החמאסניקים, הורגים את הילדים ואת הנשים שלכם. זאת האמת ואותה צריך להזדרז להשמיע באוזני העולם, קודם שהתמונות של גוויות אזרחים בעזה, שכבר משודרות במערב, ישתלטו על השיח העולמי ויגבילו מאוד את פעולתנו בדרום.
עם כל הצער שבדבר - לא מדינת ישראל, לא צבאה וגם לא טייסיה אחראים לכך שילדים ואמותיהם נהרגים. מי שמציב משגרים, רובים וחיילים בגני ילדים, בבתי ספר, במוסדות חינוך, במסגדים ובבתים פרטיים, ויורה משם שוב ושוב על האוכלוסייה האזרחית שלנו; מי שמתערבב בכוונה תחילה באוכלוסייה האזרחית שלו ומוצא מסתור בבתי חולים ובבנייני מגורים - מתייחס בפועל אל האזרחים שלו כאל מיגוניות, שכפ"צים ושקי חול ומפקיר את חייהם.
פושעי מלחמה מהסוג הזה אינם יכולים לצפות ממדינת ישראל להעדיף את שלומם וביטחונם של ילדי אויביה - שאותם הפכו למגן אנושי - על פני שלומם וביטחונם של ילדיה שלה.
רק בימים אלה סיים חמאס לאמן 120 אלף ילדים עזתים (מכיתה ה' ועד סוף התיכון) במסגרת קייטנות הקיץ שלו. ה"תפריט" שם כולל אימונים סמי־צבאיים - ירי, חטיפות והטמעת האידיאולוגיה של חמאס והאינדוקטרינציה האיסלאמית הקיצונית שלו הקוראת להשמדת ישראל. במסגרת התוכנית דרכו הילדים שם על דגלי ישראל, קפצו בין צמיגים בוערים כשהם לבושים במדי חמאס ואוחזים ברובי צעצוע, ותירגלו ירי רקטות וחטיפת חיילים ישראלים מג'יפ וממוצב ישראלי. אין ספק - פעילות פדגוגית "הולמת" לילדים בגיל הזה.
עכשיו חמאס מציב אותם ילדים ואולי גם אחרים, לעיתים בכפייה ובאונס - כסוג של בני ערובה - מאחורי משגרים של גראדים, קסאמים ומרגמות בדיוק באותה רמת "מוסריות" שבה עשה בעבר שימוש באמבולנסים לצורכי טרור.
כבר שנים שחמאס יורה על האוכלוסייה האזרחית שלנו - נשים זקנים וטף - בזדון, כשיטה. אנחנו,לעומת זאת, מכוונים לטרור, למבצעיו ולמפעיליו. כשנפגעת אוכלוסייה אזרחית - הדבר מתרחש בשוגג. זה ההבדל התהומי בין חמאס, שהמטרה מקדשת אצלו - בכל מחיר - את האמצעים, לבין ישראל, שבוררת בין אמצעים ומשתדלת לשמור על צלם אנוש, גם כאשר אזרחיה הופכים שוב ושוב מטרות לטרור.
לפני שנים רבות כינו זאת במקומותינו טוהר הנשק. נתן אלתרמן הירבה לכתוב על כך. פעם הוא תהה לאיזו אנדרטה ראויים שלושה מחיילי צה"ל - חנן סמסון, יוסי קפלן ובעז ששון - שנפלו במהלך מרדף משום שנזהרו לא לפגוע באישה מיניקה, שמאחוריה הסתתרו מחבלים בפתח מערה בבקעת הירדן. האם הם ראויים לאנדרטה רגילה, דוגמת אלה הפזורות בארץ לזכר הנופלים במערכות ישראל, או לאנדרטה בדמות אם ותינוק בחיקה, שבמותם ציוו להם השלושה חיים? גם היום, 45 שנה אחרי נפילת השלושה, האויב אוחז בידו האחת ילדים ובידו השנייה יורה על אזרחים ישראלים, והעולם שוקל במאזני שקר את מוסריותה של ישראל.
על האירוע ההוא בבקעה כתב אז אלתרמן, ש"גם אם נאמץ את דמיוננו עד קצה כל גבול, לא נוכל לשער אפשרות, שבה ייתכן ההפך ממה שאירע באותו מרדף. כלומר, מצב שבו יסתתרו לוחמי צה"ל מאחורי ילדים ונשים יהודיות, ויעשו אישה יהודייה מיניקה להסוואה ולמחבוא להם מפני אנשי הפת"ח". "חיילי צה"ל לא היו יכולים לעשות כדבר הזה", דייק אז אלתרמן, "אף אם נניח לכל הטעמים האחרים - קודם כל מפני הטעם הפשוט - שאישה יהודייה ותינוק בחיקה אינם 'גורם מרתיע' ללוחמים הערבים".
עכשיו מתברר שגם אישה ערבייה אשר תינוק בחיקה אינה גורם מרתיע ללוחמי חמאס, שמשתמשים בהם כמתרס והופכים אותם ללא היסוס למגן אנושי. ישראל מצידה - למרות הכל - עושה מאמצים עליונים להימנע מפגיעה באזרחים, אך לעיתים שוגה, והם - רוקדים על הדם הזה, שידיהם שפכו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו