הצעירים היהודים שרצחו באשמורת שלישית את מוחמד אבו חדיר הם יצורים מתועבים. הסוציולוגיה בגרוש הטוענת (במידה של סבירות) כי הוריהם ו/או מחנכיהם ו/או מוריהם אחראים לחוסר האנושיות שלהם, אינה מפחיתה כהוא זה מהמיאוס כלפיהם. נפתלי בנט הציע אתמול כי אם הכנסת תאשר חוק המתיר לאסור מראש חנינה לרוצח - עליהם להיות הראשונים שיישאו במחיר הכבד. העם היהודי לא ישית על רוצחים זרים את מה שלא הטיל בראש ובראשונה על יוצאי חלציו.
ישראל הרשמית, מבנימין נתניהו דרומה, הגיבה בצורה הראויה. בעיקר יש חשיבות לתגובה מימין, עם דגש על הרבנים (שלקולם ממתינים). המופת מצוי במשפחתו של נפתלי פרנקל אשר נרצח בידי פלשתינים ליד חלחול והיא שלחה את תנחומיה להוריו של הנער הפלשתיני.
על רקע זה הפוליטיקה הנגלית לעיני כל מאוסה. אבו מאזן תבע אתמול להקים ועדת חקירה בינלאומית. למה? לברר מדוע הפלשתינים רקדו על דמם של שלושה נערים יהודים? מדוע השמיעו הוא ועמיתיו גינוי רפה, שאינו דומה כלל לצלילי הלשון החד־משמעית של מנהיגי היהודים, שבהישמע דבר רציחתו של אבו חדיר יצאו מעורם להכפישה?
הגינוי אינו נחמה. הוא מד החום לאמוד את יחס המנהיגים לרצח. ערבי ישראלי מהגליל הודה ברצח שלי דדון, אבל מי שמע את תגובת עסקני בל"ד או ראשי המועצות הערביות? קול ענות חלושה, לא דומה.
להפך, חלק מערביי ישראל עסוקים עתה בחידוש האינתיפאדה השלישית. הם מציתים צמתים ומיידים אבנים ומתהלכים רעולי פנים ומסיתים נגד ישראל, ומניחים מן הסתם כי בעקבות הוועדה של תיאודור אור, אשר חקרה את אירועי שנת 2000, המשטרה לא תמלא את תפקידה כראוי ותנהג ברכות. יוחנן דנינו חייב להעמידם על טעותם.
מוטלת על המשטרה משימה כבדה מנשוא: כיצד לכבד את זכות המחאה ולהעלים עין מהפרות חוק שוליות, אך מצד אחר למנוע את גלישת האלימות הנכרכת ברשות הרבים למקומות אסורים.
הרצח הנתעב של שלושה נערים יהודים אינו היתר למעשי נקם ולפעולות תג מחיר ולהסתה בנוסח של "מוות לערבים". כמותו גם הרצח המזוויע של נער פלשתיני אינו היתר להסית נגד קיום המדינה וליידות אבן בשוטרים ובנהגים ובאזרחים חפים מפשע. אסור שההנהגות של הציבור היהודי והערבי יתבלבלו בעניין זה.
יותר מדי חמומי מוח ממלאים את הזירה הציבורית. סערת הוויכוח היא יהודית־ערבית, וגם בתוככי הסקטורים. היהודים יותר מוחצנים, אבל גם בקרב הערבים אין הסכמה מלאה. מחוץ לישראל יש גורמי איסלאם השופכים שמן על המדורה. זה ייבוא מן האביב הערבי בן שלוש השנים שכולו קודר.
השבועון "אקונומיסט" הקדיש אתמול את שערו ל"טרגדיה של הערבים - היסטוריה מורעלת". את המחיר משלמים לא רק העמים השכנים אלא גם ישראל. לא נותר אלא לחרוק שיניים ולהפגין עוצמה מאוזנת ולהתעקש על גבולות המותר והאסור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
