הרצח הנתעב שביצע חמאס בשלושת הנערים היהודים ומטחי הטילים שנורו מאז מעזה לעבר דרום המדינה, מעלים שוב את השאלה אם צריך לחסל את הארגון ובאיזה מחיר, ולחלופין מהם תנאי ההרתעה והענישה הרצויים במערכת היחסים העתידית מולו.
בכל מתווה אין להסכים לניסיונו של אבו מאזן לאחוז במקל בשני קצותיו, היינו לנהל משא ומתן מדיני עימנו ובמקביל לקיים שותפות שלטונית עם ארגון חמאס, שתכליתה לספק ל"ראיס" מצג של משילות כוללת בעם הפלשתיני רק כדי לעמוד בקריטריונים שיתאימו לחתירתו להקמת מדינה פלשתינית ללא הסדר עם ישראל.
אבו מאזן היה צריך לנתק את קשריו עם ארגון חמאס, ולו בשל ירי הטילים שמבצע שותפו לעבר ישראל. כ"ראיס" מתחזה המתיימר לאכוף שלטון מרכזי בעזה, הוא אינו מסוגל לסכל את הירי, אינו מנתק קשריו עם חמאס כמתחייב מהצהרותיו ולהפך, חושש ומזהיר את ישראל מפני תוצאות תגובתה.
מי שחשב שממשלת אחדות פלשתינית הכוללת את חמאס היא הזדמנות נדירה להגעה להסכם ישראלי עם ממשלה פלשתינית כוללת, התבדה. חמאס מיהר לסכל תקווה זו, חטף ורצח את הנערים ומשגר עתה טילים לעבר ישראל ותוך כדי הכחשת אחריות לרצח ולירי.
הטיעונים הפלשתיניים מצביעים על כך ש"אין מבוגר אחראי". אבו מאזן "אינו אחראי" לרצח וגם חמאס מכחיש, במפתיע, את אחריותו ל"גבורתם" של אנשיו ולירי הטילים. "רמזים פלשתיניים" מטעים את העולם בטיעון שישראל חורשת המזימות ביקשה באמצעות החטיפה והרצח (המבוימים) לפצל את הנהגת העם הפלשתיני.
אבו מאזן מתעקש לקבל הוכחות ברורות למעורבות חמאס בחטיפה וברצח. לא די לו בכך שמנהיגי חמאס הטיפו לא מכבר לחטיפת ישראלים ובירכו על החטיפה האחרונה. הוא אינו מסתפק בזיהוי מבצעי הרצח כאנשי חמאס (קוואסמה ואבו עיישה). "הראיס" (שאנשיו עסקו אף הם בהסתה ובעידוד חטיפות) שכח כי פעילי חמאס ניסו לבצע עשרות חטיפות כאלה עד לאחרונה ונכשלו. ומה עם דיווחי מנגנוניו?
גם בהתעלם מירי הטילים על ישראל חייב אבו מאזן להסתלק משותפותו עם חמאס, ולו בשל ניסיונו להציגו בעקבות החטיפה וטרם הבחירות כמשת"פ עם ישראל. אם ישכיל לעשות זאת, ייצא אבו מאזן נשכר ממבצע צה"ל שניקה עבורו את תשתיות חמאס באיו"ש, שהרי בעזה לא ישלטו אנשיו לעולם. אם ידבק אבו מאזן בממשלת "האחדות", תצטרך ישראל לפעול גם נגדו כאחראי מיניסטריאלי למזימות חמאס.
נגיף חמאס בעזה הוחלש כתוצאה מפעילות מצרים נגד בסיסי העומק הכלכליים והצבאיים שלו בסיני וניתוק עורקי הסיוע של איראן, סוריה ולבנון. אפילו כספי טרור שניסתה קטאר להעביר לאחרונה דרך פקידי הרשות, דרך מערכת הבנקאות הערבית ובאמצעות שליחיו הבוגדניים של האו"ם לארגון הטרור שפקידיו מצויים במצוקה - כשלו.
חרף הווילות המפוארות של בכירי הארגון שנחשפו לאחרונה בתקשורת, חמאס מרושש ורגיש ביותר למכות שמנחיתה ישראל בשטחו. ייתכן כי דווקא המשך שלטונו בשטח, אפילו כקבלן משנה בלתי אמין להסכמים זמניים, הוא מצב עדיף על מיגורו ועל האפשרות כי מרצחים איסלאמים בינלאומיים חסרי אחריות לאוכלוסייה נוסח דאעש ואל־קאעידה יסתננו לרצועת עזה.
על ישראל לנצל את מצוקתו של הארגון לנוכח העוינות הבינלאומית לרדיקליזם האיסלאמי ולגבות מחמאס באורח יזום וקבוע מחירים בנפש וברכוש. לנוכח הפגיעה המסוכנת בהרתעתה צריכה ישראל להרוס את בתי הפעילים ומשפחותיהם ולהגלותם לרצועה. עליה למעט בכליאת מבוקשים ולחסלם בשטח תוך כדי ויתור על המידע שברשותם.
ההנחה כי רחמים כלפי האויב ימנעו חיסול שבויינו התבדתה. יש לשקול מחדש הטלת עונש מוות למרצחים. מעמדה המוסרי של ישראל לא ייפגע מכך, מכיוון שהיא מחויבת בראשונה לשלום אזרחיה.
גישה חדשה זו תבלום את מעגל הפיגועים, הכליאה והסחטנות לשחרור המרצחים. רוצח המבקש למות כשאהיד ייעזר בנו בדרכו לגיהינום, והאחרים יורתעו. אפילו האמריקנים המוציאים אסירים פליליים להורג לא יתחסדו בביקורת נגד צעדים מוצדקים אלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו