שר הביטחון כיהן כרמטכ"ל כאשר יצא צה"ל למבצע "חומת מגן" בשלהי מארס 2002. אז נמשכה המערכה כ־40 ימים. משה (בוגי) יעלון יכול לערוך השוואה ולדעת כי האירועים ב־2014 אינם דומים למה שהתרחש אז. "שובו בנים" קל יותר בזכות מה שהחל ונמשך ברצף מאז "חומת מגן".
ב־2002 לוותה כניסת צה"ל למוקדי הטרור בפתיחה באש. לעתים היתה עקובה מדם. לעתים בצירוף נזק תעמולתי כמו שקרים עטופים במסווה של עובדות בנוסח הסרט "ג'נין, ג'נין". לא הפעם.
מאז "חומת מגן" שוהה צה"ל בשכנות להתארגנות המחבלים. נוכחותו ביהודה ובשומרון הגבילה את התעצמות חמאס אם כי לא מנעה אותה כליל. לכן ב־2014 הפעילות נגד הטרור קלה יותר. נפח התשתית שהיא היעד לפעילות הצה"לית מצומצם יותר. הטענה כי בנימין נתניהו ניצל את חטיפת הנערים כדי לצאת למבצע "שובו בנים" נכונה אבל לא רלוונטית, שכן לפי אותו היגיון ניתן לומר כי ישראל השתמשה בפיגועי ההתאבדות, שהגיעו לשיאם בליל הסדר ב־2002, כדי לצאת למבצע "חומת מגן". ברור שאירועי טרור ממלאים תפקיד בתזמון התגובה הישראלית. לא ייתכן אחרת.
הפגיעה בחמאס נחוצה לישראל. היא משרתת היטב את מצרים. משחקת גם לידי אבו מאזן. אף שיש לי הסתייגות מהטלת האחריות לחטיפת הנערים על ראש הרשות הפלשתינית, אין ספק כי בפועל ביקורתו של נתניהו מסייעת אפילו לאבו מאזן בציבורו. יותר מכל אין הוא רוצה להיראות כמשתף פעולה עם ישראל. לפחות, מילולית. בעיקר שעד כה מתקיים שיתוף הפעולה הביטחוני שהבטיח לישראל בפומבי, וסביר להניח כי יש המערערים על כך גם בהנהגת אש"ף.
אך ניסיון העבר חייב להזכיר לקבינט המדיני המתכנס בירושלים כי קו האשראי למבצעים מהסוג של "שובו בנים" קצר והריבית גבוהה. הבעיות מוכרות:
• התארכות המבצע מגדילה את הסיכוי לתקלות כואבות או להתנגשויות בלתי צפויות. רוב התפניות לרע במהלך מבצעים כאלה החלו בתקלות, שלעתים עלו בחיי אדם. גם מדיניות ההבלגה של חמאס ופת"ח אינה בלתי מוגבלת בזמן.
• ההבנה שבה מתקבל המבצע במשרדי החוץ בעולם תסתיים יותר במוקדם מאשר במאוחר. כך אירע כאשר המערב גילה הבנה לתגובה הישראלית בהיפתח מלחמת לבנון השנייה ומבצעי הגמול בעזה, אך בעירבון מוגבל ביותר.
• גם הקונצנזוס הלאומי פריך. ישראל בוגרת מבצעים כאלה מאז "שלום הגליל" ב־1982 ואילך. ההסתייגות לא תגיע לרמה של חנין זועבי, אשר תגובתה לא רק מקוממת אלא גם מסכנת את הערבי הצעיר המצדד בהשתלבות האזרחים הערבים בחייה של ישראל. אך ההסכמה הכוללת בתוככי ישראל תסתיים עם התקלה הראשונה, בין אם צבאית, בין אם טכנית, בין אם מדינית.
העברת 200 פעילי חמאס מיהודה ושומרון לעזה תגרום לחיכוך עם הקהילה הבינלאומית. אלה מהם אשר אכן לא חזרו לפעילות חבלנית עם שחרורם מהכלא - וסביר להניח כי יש גם כאלה - יפנו לבג"ץ ולבית הדין הבינלאומי בהאג. אם רוצים להרחיקם יש לעשות זאת באורך רוח, ללא תשומת לב, אחד־אחד או צמד־צמד.
ביסוד הדברים סביר כי יעלון ובני גנץ מנחים את החיילים לפעול בזהירות מרובה. דבר אינו דחוף אלא החיפוש הקדחתני אחרי שלושת הנערים החטופים וחוליית חמאס אשר פעלה נגדם. בכל שאר המהלכים אין רע בהאטה כדי להגביר את הביטחון האישי של החיילים ולצמצם את סכנת הפגיעה בהם. גישתם נכונה גם אם תוריד את רף היעדים שקובעת הממשלה לעצמה במבצע נגד חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו