בשמאל מחפשים תירוצים
בעוד קולות הבשורה הרעה באוזנינו, הזדרזו (כרגיל) נציגי הכת הידועה להאשים את היהודים. אכן, אשמים אנחנו, אבל לא על פיצוץ במו"מ של שלום מדומה. אנחנו אשמים על שאכלנו במשך שנים את תעשיית השלום עם המחשבה התמימה שרק אם נראה רצון טוב - יבוא לציון גואל.
זכות הבכורה לרינה מצליח מערוץ 2, שמיהרה עוד בליל שישי להתיז את המשוואה הבזויה: התנחלויות שוות חטיפת ישראלים. היא מצטטת פוליטיקאים (אינך יכולה לחכות?) באמירה שלוּ התקבלה החלטה להקפיא בנייה ביהודה ושומרון ולא לשחרר מחבלים, לא היתה גוברת המוטיבציה למחבלים לחטוף אזרחים (עד כמה שזכור לי, רוב השמאל תמך בעיסקת שליט). אהוד יערי נדהם בשידור חי: "את מדברת ברצינות?"
כן, היא רצינית, כמו עדר חבריה המוסת והמסית. גם ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, לא התאפק ושיחרר אף הוא את המשוואה הנואלת. זאת רק ההתחלה. חסכתי מכם אחרים גרועים בהרבה. מבחינת השמאל הישראלי, הפלשתינים על שלל ארגוני הטרור והרצח שלהם משולים לילדים חסרי דעת. מאה שנה רוצחים בנו כי אנחנו מתנחלים. גם בתל אביב. אבל תמיד יימצאו יהודים טובים שיחפשו תירוצים. הם לא זקוקים לתירוצים כדי לרצוח או לחטוף. ראו סביבנו כיצד הם עושים זאת דבר יום ביומו למאות ולאלפים מבני עמם. תרבות כזאת. לא טריטוריה, לא מדינה עצמאית, ולבטח לא למען שלום.
רוצים לדבר נגד שחרור מחבלים כעיקרון. אני בעד. שחרור מחבלים מלווה אותנו כבר עשרות שנים. התנגדתי לעיסקת שליט כמו לשאר העסקאות שקדמו לה. אבל למען השם, אי אפשר לחכות קצת? מכל מקום, לחבר זאת עם ההתיישבות במקום כלשהו בארץ ישראל, זה מעשה נבלה. מה משנה אם חוטפים או רוצחים? האם גם לנוער שבילה בדולפינריום, אז בשנות החושך, באו בטענות מדוע היו שם?
"תלמידי ישיבה" ו"מתנחלים" הן הגדרות המרחיקות יהודים פרו־פלשתינים בתוכנו מאמפתיה כלפי הנערים החטופים. לא מפיהם אנו חיים. כי זאת האמת של חיינו: בסוף השבוע נחטפו בידי המחבלים התורנים שלושה נערים יהודים.
