הוא לא גלעד שליט האמריקני
,עודכן
הייתי בניו יורק השבוע, ביום שבו התבשרנו על שחרורו של השבוי האמריקני האחרון באפגניסטן. התרגשות לא ראיתי. ביקורת דווקא כן. דומה כי הנשיא ברק אובאמה הצליח פעם נוספת לפעול בדרך שהיא מנוגדת לרוח האמריקנית המעדיפה סיפורי גבורה. את סיפורי התבוסה נוהגים האמריקנים, בדרך כלל, להשאיר לאויבים. השתנו הימים.
אמריקה לא עצרה את נשימתה לנוכח חזרתו הביתה של הסמל בו ברגדאל בן ה־29. את החגיגות והמחמאות שלהן ייחל הממשל החליף ויכוח פוליטי/ציבורי/תקשורתי נוקב על המחיר הכבד ששילמה וושינגטון תמורת מימוש העיסקה להשבת ברגדאל: גם שחרורם של חמישה בכירים בטליבאן (מקורבים לאוסאמה בן לאדן) מכלא גואנטנמו, גם חריגה קשה מהעיקרון האומר שלא מקיימים דיאלוג עם טרוריסטים אף אם זה למען שחרור אסירים, גם התעלמות מהחקיקה המחייבת את הנשיא להודיע 30 יום מראש לקונגרס על הכוונה לבצע חילופי שבויים. וכל זה תמורת חייל, שחבריו לשירות מספרים עליו כי לא רק שאינו גיבור - הוא בכלל עריק.
ואולי בכלל ברגדאל הוא לא הסיפור? אולי השחרור הוא בכלל למען מטרה אחרת - פתיחת מו"מ רשמי ופתוח בין וושינגטון לטרוריסטים האפגנים מהטליבאן, כפי שרמז מזכיר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל? ייתכן שהדיאלוג הזה חיוני לוושינגטון, כדי להכשיר את השבת רוב הכוחות האמריקניים מאדמת אפגניסטן עד סוף 2014, כפי שהבטיח אובאמה.
ואולי הצעד הזה תואם את תפיסת עולמו של אובאמה, גם אם הוא מנוגד לתפיסת עולמה של אמריקה? לחשוב שאפשר להתעלם מקווים אדומים ומעקרונות של שנים - ולקבל בתמורה עולם שהכל בו טוב. קווים אדומים? לא בבית הספר של הממשל הנוכחי.
בו ברגדאל, יליד מדינת איידהו, נתפס ב־30 ביוני 2009, חודשיים בלבד אחרי הגעתו לבסיס אמריקני במחוז פאקטיקה בדרום־מזרח אפגניסטן. אחת הבעיות בסיפור הזה, מעבר לעובדה שאמריקה לא מנהלת מו"מ לשחרור שבויים (ולא נכנעת לטרור ומעודדת חטיפות, כפי שטוענים הרפובליקנים בקונגרס), היא הסיפור מאחורי לכידתו של החייל האמריקני, המסבך עוד יותר את עיסקת שחרורו.
חשיפת התכתבויות באמצעות דואר אלקטרוני בין ברגדאל להוריו על ידי המגזין "רולינג סטון" ב־2012 משרטטת צעיר בעייתי, המבקר קשות את הפעילות האמריקנית באפגניסטן וטוען באחד האי־מיילים שלו כי "הזוועה האמיתית היא שאמריקה מחרידה".
אם נוסיף לזה עדות של סמל מאט ויירקאנט, ששירת עימו וטוען כי ל"ברגדאל מגיע בכלל משפט צבאי", מתברר עד כמה הסתבך אובאמה פעם נוספת, לא רק עם הרפובליקנים (לזה הוא כבר רגיל) אלא עם דעת הקהל האמריקנית, שלא רק ששכחה בכלל את ברגדאל (הוא לא היה גלעד שליט האמריקני) אלא מזועזעת מהסיפורים כיצד חיילים אמריקנים נהרגו במהלך חיפושים אחריו. אובאמה, שממשיך אחרי שש שנים של נשיאות לחפש לעצמו מורשת, נתפס היום יותר ויותר כ"טועה סדרתי", ומוסיף כנראה עוד כתם לתקופת הנשיאות שלו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.