הימין הקיצוני חוזר ליבשת: הבושה אבדה

הייתי עיתונאי ישראלי בפאריס כשז'אן־מארי לה פן, מנהיג החזית הלאומית (FN), עלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות באפריל 2002 על חשבון מועמד הסוציאליסטים. ההלם בצרפת היה גדול. גם שלי. ההלם, והבושה.

בסיבוב השני (5 במאי) חזינו בהתגייסות כללית של המערכת הפוליטית, מה שמכונה "החזית הרפובליקנית". השמאל כולו, כולל הקומוניסטים, הצביע למועמד הימין ז'אק שיראק. "להציל את צרפת", היתה אז הסיסמה. אירופה הסתכלה בתדהמה כיצד הימין הקיצוני מתעצם בארץ זכויות האדם. לה פן הצליח להגביר את כוחו בסיבוב השני רק באחוז וחצי (17.79%), אבל מבחינתו הוא ניצח. הוא עבר את מחסום 15 האחוזים הרגילים של החזית. באותן בחירות נפרץ, לדעתי - בצרפת בפרט ובאירופה בכלל - מחסום פסיכולוגי: אפשר להצביע לימין הקיצוני ולהישאר בחיים. גרוע מזה, האפשרות שהימין הקיצוני יכול גם לנצח באירופה של אחרי המלחמה הנוראה נולדה.

שלשום הצטרף תאריך היסטורי מביש חדש לצרפת, אבל גם לאירופה: "החזית הלאומית", הפעם מונהגת בידי מארין לה פן (הבת המוכשרת, לצערנו), זכתה ב־25 אחוזים (הכפילה בארבע את התוצאה שהשיגה ב־2009). לא עוד ניצחון מקומי לעירייה (בושה) או ניצחון בבחירות קנטונליות (בושה) או הכנסת חברים לפרלמנט (בושה). הפעם אנחנו מדברים על ניצחון ארצי, בבחירות לפרלמנט האירופי. צרפת לא תיראה טוב בשנים הקרובות בחלון הראווה של אירופה. צדק העיתון הצרפתי "לה פיגארו" בכך שהגדיר את תוצאות הבחירות כ"רעידת אדמה פוליטית". 30 שנים אחרי הבחירות האירופיות של 1984, שבהן נראתה החזית לראשונה על המפה הפוליטית, לה פן שמה את החזית טוב־טוב על המפה. קשה לתפוס שה־FN יכולה לצפות ל־74 מושבים (שליש) מכל מושבי המשלחת הפרלמנטרית הצרפתית בשטרסבורג.

אז נכון שאפשר למצוא סיבות רבות לניצחון, שמשכו את הצרפתי להצביע למפלגה שעד לא מזמן היו מצביעים לה בהסתר: המצב הכלכלי, האבטלה, האירו־סקפטיות שצוברת תאוצה, הרמה הקלוקלת של הפוליטיקאים היום בצרפת. הרי הכתובת היתה על הקיר במאי 2012, עת ניצח פרנסואה הולנד הסוציאליסט את ניקולא סרקוזי. מבחינת הצרפתי, שניהם קיבלו ציון נכשל. היה ברור כבר אז שהולנד לא יצליח, שהימין הרפובליקני כבר לא אופציה. והיה גם ברור שלה פן אורבת מעבר לפינה, שהחזית הלאומית הפכה לאלטרנטיבה.

וזו לא רק צרפת. המפלגה הניאו־נאצית ביוון, "השחור הזהוב", תכניס נציגים בפעם הראשונה לפרלמנט. גם בגרמניה זכו מתנגדי האיחוד מהימין בהצלחה היסטורית, וגם שם המפלגה הניאו־נאצית, ה־NPD, תשלח לראשונה נציג לשטרסבורג. ובאוסטריה מפלגת הימין הקיצוני FPO זכתה ב־20.5 אחוזים כשהגיעה שלישית.

בזמן שאנו מודאגים, בצדק, מגורל היהודים באיחוד, חוזר הימין הקיצוני ליבשת. איזה מסכנים היהודים בכל הסיפור הזה, שמוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. בין הדבר לכולרה. מייסדי האיחוד, ובהם רוברט שומאן, בטח מתהפכים בקברם. שטרסבורג, סמל הסכסוך הגרמני־צרפתי, הפכה למעוז האיחוד וכעת למעוז פילוג ושנאה. ליבי עם הקהילה היהודית הוותיקה של העיר. שכנים חדשים, די דוחים, מגיעים לעיר. אירופה צריכה עתה לעשות חשבון, ואחר כך אולי להטיף.