"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ככה לא בונים שיטה

,עודכן

ח"כ אלעזר שטרן ממפלגת התנועה (יש מפלגה כזו, ואם הלכתם לחגוג עם מכבי בכיכר בלי שהייתם במשחק כדורסל אחד בחייכם, סביר להניח שגם הצבעתם לה) הגיש הצעת חוק, שתאפשר לכל אגודה שהיא או ספורטאי בענף אישי להודיע מראש להתאחדות שבה הם מיוצגים על כך שהם "שומרי שבת". בעקבות כך אותם ספורטאים לא יחויבו להשתתף בתחרויות המתקיימות בשבת. רק אדם שלא מבין דבר וחצי דבר בספורט יכול לחשוב בכלל על הצעה כל כך מגוחכת.

אין ספק שבמגזר הדתי והחרדי (כמו זה הערבי) הילדים והילדות אינם עוסקים בפעילות ספורטיבית עממית או במסגרת מועדונים בצורה מספקת ומדובר בכישלון ממושך של כל המערכות. חשוב לציין שהחדרת הספורט אל תוך אותם מגזרים אינה עבודה קלה כמובן. שילוב של דעות קדומות, חוסר מסורת וחוסר יכולת של רשויות הספורט, מקצה הפירמידה כל הדרך למטה, לאמץ ולו צורת מחשבה אחת מקורית שתמשוך ילדים דתיים וחרדים לספורט, מקטין בכל שנה את מספר המשתתפים.

הסיבה היא כמובן פיננסית: המערכת בנויה ככה שילדים, בטח בשלב ראשון, משלמים כסף על מנת לקחת חלק בחוגים/קבוצות, והמגזר החרדי, לדוגמה, הוא מגזר עני שרבים בו לא יכולים להרשות לעצמם פעילות ספורטיבית מסודרת. לגבי המגזר הדתי, בשל אמונתו נגזר עליו לנצח לעסוק בצורה חובבנית.

ההצעה של שטרן, אם היה חושב עליה לעומק, בעצם גומרת סופית את הסיכוי הקטן של ספורטאים דתיים להיכנס לעולם הספורט, שהרי ילדים נכנסים לספורט דרך הפנטזיה. הם צופים באלילים שלהם ורוצים להיות כמותם. זה הרי מה שמושך אותם למעלה. אך מה לעשות שעולם הספורט המקצועני לא מתחשב בספורטאים דתיים, והם נאלצים לא אחת להתחרות בשבת.

רוב כדורגלני ליגת העל הרי המציאו לעצמם דת חדשה, שלפיה הם משחקים כדורגל בשבת ונוסעים באוטובוס הלוך וחזור למשחק, אבל הם אנשים מאמינים בני מאמינים (בעיני עצמם כמובן). שטרן, שפופוליזם הפך מזמן לשמו השני, צריך לחשוב איך הוא מגדיל את מכסת הספורטאים הצעירים וחובשי הכיפות בעולם הספורט העממי, לפני שהוא דואג להרחיק אותם מהספורט המקצועני.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עדי רובינשטיין

כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".

כדאילהכיר