הודו: המהפך העממי של מודי

"גבירותיי ורבותיי, מהפך!". לא, איננו חוזרים אל אותו ערב שבו חיים יבין הודיע על ניצחון הליכוד, אך במילים דומות בוודאי בישרו כלי התקשורת בהודו בסוף השבוע על הניצחון המוחץ בבחירות של ה"ג'נאטה", מפלגת ימין שעד לפני שנים אחדות איש לא פילל שתוכל להדיח את ה"קונגרס" מהשלטון.

אין להגזים, כמובן, בהקבלות, שכן מהרבה בחינות התנאים והנסיבות שונים לגמרי, אך כפי שבהודו של 2014 הגורמים העיקריים למהפך הפוליטי היו השחיתות, חוסר התפקוד בצמרת והעוני בקרב המוני העם - הרי שגם בישראל של 1977 תופעות שחיתות, פרי הבאושים של ה"שיטה" השלטונית־כלכלית של ממשלות המערך, תרמו, עם הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, לניצחון הליכוד. כמו כן, כפי שאת הניצחון לבגין ב־1977 העניקה במידה רבה "ישראל השנייה", הרי גם בהודו התחולל בשנים האחרונות שינוי חברתי ודמוגרפי מהפכני שאחת מתוצאותיו האלקטורליות היתה שדור חדש של מצביעים צעירים, לפי ההערכות 100 מיליון במספר, שמלחמת העצמאות בראשות מפלגת ה"קונגרס" היתה לכל היותר משהו שקראו עליו בספרי ההיסטוריה - נתן את קולו למנהיג סמכותי ושמרני שכמוהם לא השתייך לאליטות הוותיקות והמיוחסות והבטיח לשפר את מצבם החברתי ולדאוג לפרנסתם.

"לא מצאנו את מותנו במאבק למען עצמאותנו", אמר נרנדה מודי, ראש הממשלה הנבחר, באחד מנאומי הבחירות שלו, "אולם אנו ניאבק על חיינו למען ממשלה טובה".

האתגרים שעומדים בפני מודי עצומים וקשים בכל התחומים: בנושאים הכלכליים והחברתיים קל יותר להבטיח מאשר לקיים; הכלכלה ההודית, הגם שהתפתחה במימדים ניכרים, לא קיימה את הציפייה להתקרב לפסגות של סין וגם לא שיפרה בצורה משמעותית את רווחתן של רוב שכבות האוכלוסייה. גם בהקשר הבינלאומי יצטרך מודי להתגבר על כמה משוכות: במערב ובארה"ב בפרט הוא נחשב ללאומן אנטי־מוסלמי קיצוני (כפי שמנחם בגין נחשב ב־1977 לטרוריסט...) והוא נחשד שהיתה לו יד בהצתת המהומות הבין־עדתיות שהפילו למעלה מאלף קורבנות, רובם מוסלמים, במדינתו גוג'ראט (במשך שנים ארה"ב לא הסכימה להנפיק לו אשרת כניסה). עם זאת, גם יש לו תומכים רבים במערב המקווים שסמכותו המנהיגותית ודבקותו בשיטת המשק החופשי שהוכיחה את עצמה במשך 13 שנות כהונתו כראש ממשלת גוג'ראט, יעלו עכשיו את הודו כולה על דרך המלך.

לגבי ישראל מדובר בחדשות טובות. אמנם גם קודם לכן הקשרים עם הודו השתפרו והלכו - ולראיה, נקשרו עסקות לא מעטות בתחום הביטחון (לעיתים למורת רוחם של האמריקנים שראו בכך תחרות לתעשיות שלהם ושניסו למנען, כפי שהם מונעים היום עסקות דומות בין ישראל לפולין) וצמחו ההשקעות הישראליות בהודו (ובמידה פחותה, השקעות הודיות בישראל) - אך לא ייפלא אם יחסים אלה יעלו עכשיו מדרגה נוספת. מודי אף ביקר בישראל והתרשם ממה שראה. נוסף על כך, לשתי המדינות יש חזית משותפת נגד הטרור, וכפי שמול ישראל עומד האיום הגרעיני הפוטנציאלי האיראני, כך בעבור הודו עומד האיום הגרעיני הקיים של פקיסטן. בכל הסוגיות האלה, יש להניח, מודי ובנימין נתניהו יוכלו ללא קושי למצוא שפה משותפת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!