אדמה, רוח ואש

1. בור ללא תחתית. זו התשובה שתקבלו אם תרצו לנסות ולחשב את כמות המיתולוגיה שמכבי ת"א כדורסל יכולה להרעיף על קהל אוהדיה. אין סוף. פרצוף נבוך וחסר תשובה על המחשבון שלכם. כשנדמה שנגמרו לה העפרונות והדפים, היא כותבת פרק חדש בספר הזיכרונות שלה עם דיו מדמם מהאצבע. כשלא נותנים לה טיט לבנות לבנים, היא מערבבת זיעה עם רצון ויוצרת עוד לבנה בחומת הסיפורים לנכדים. וככל שיענוה כן תרבה וכן תפרוץ. 

ואז, כשהזמן אזל, מביטים ללוח התוצאות ומגלים שהוא כולו צהוב, ושמכבי ייבשה את ביצת הסופרלטיבים ואיתגרה את היצירתיים שבמחמיאים. כי זו מכבי. אדמה (יהודית!), רוח (המועדון) ואש (בעיניים).

2. והערב מדריד. האם יש בכלל משמעות לניתוחים טקטיים כשהכל מתקפל בפני רוח המועדון המשייטת על פני מילאנו? ואם ת"א לא תמצא דרך לערער את שיווי המשקל המדרידי שעובר דרך סרחיו רודריגס, סרחיו יוי, רודי פרננדס, ניקולה מירוטיץ ואחוזי הקליעה המפחידים שלהם מבחוץ? האם זה משנה בכלל, כי היא כבר תמצא דרך אחרת? 

ואולי נדמה שהמהלך הטקטי העיקרי של דיוויד בלאט וצוותו יהיה לנסות ולהביא את ריאל למצב שבו פאבלו לאסו יצטרך לאלתר, ליזום מהלך שלא הביא מהבית, לצאת מהעור של עצמו ולפתוח, כמו מול צסק"א, פארק קופים על הכתפיים. ואם לא, אז יש דיוויד בלו, מקגייור - שם עצם כללי לפתרון בעיות וטייריס רייס, באטמן - שם תואר כללי לגיבור על. 

3. והאם לא ראוי שהופעת המחצית תהיה הופעה של גיא פניני ורודי פרננדס הנעולים בכלוב קטן ומנסים לנצח בתחרות של פלופים מגוחכים וטריקים מלוכלכים?

4. הקהל של מכבי משוכנע שהוא אחראי לניצחון. לא תשכנעו אותם אחרת. ועדיין, למרות תסמיני השטייטל, עם אנשי חב"ד המשכנעים להניח תפילין מחוץ לאולם ועם החבורות הצהובות ששועטות ברחבי העיר, מי שצהוב מקבל תחושת עוצמה קהילתית. 

ההתעקשות לקשור בעבותות עבים ומיותרים את הצלחת הקבוצה במשחקי כדורסל במסגרת אירופית לעניינים של זהות לאומית, זקיפות קומה ואקזיסטנציאליזם ישראלי ויהודי, מגבירה את תחושת האופוריה, את פרץ הרגשות ואת עוצמת הדציבלים. השטויות הקלישאתיות והמתלהמות על כיבוש מילאנו וצביעת אירופה בצהוב עדיין בסביבה, אבל בעיניים זרות זה מחזק את תחושת האחווה והדאגה ההדדית שהיהודים מפורסמים בה. לו רק היו יודעים שבישראל אנחנו אוכלים אחד את השני.

בשניות שלאחר הניצחון, עבר באולם המקומי, שראוי שייקרא מעתה "מילאנוקיה", רחש מוזר של תדהמה, הלם, שמחה והוקרה על מה שהתרחש לנגד עינינו. לך תסביר לצמרמורת ולחנק בגרון שכדורסלן הוא רק כדורסלן, אל תקרא לו עם.

5. ריאל מדריד וברצלונה הביאו למילאנו כמות אוהדים שיכלה למלא כמעט לגמרי את האולם בעפולה. במפגש הפיסגה של הכדורסל האירופי אוהדי מכבי נשארו בודדים, ללא יריב אמיתי, כמו מסיבה שאיש לא בא, עומדת, שרה התקווה.

6. ובסוף הסיפור, זה סיפורו של דיוויד בלאט. מסיבת העיתונאים לאחר הניצחון שלשום היתה מופת רפרטוארי שלו. המאמן נשבע שלקה בעיוורון זמני במהלך האחרון של רייס, ונע בין החוג לסוציולוגיה של פרינסטון, כשהסביר על הרקע הסוציו־אקונומי של רייס וההתמודדיות שלו, דרך הסבר אנתרופולוגי על מקומה של מכבי ת"א בחברה הישראלית ("75 אחוז בעד, 25 אחוז נגד, וגם אלה שנגד עוקבים") ועד להסבר טקטי מפורט על ההוראות שיצאו מפסק הזמן האחרון וגרמו לאיבוד הכדור המכריע, שהוציא את רייס לספרינט מרכבות האש שלו. 

בלאט, יותר מכל, הוא האחראי לכך שמכבי ת"א 2014 עוד מעט תהפוך לשיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו