1. השחיתות לא נעצרת במעטפות ובעטים. גם לא בשימון אנשי שררה. ככל שהאדם עולה במעלות הציבור עד לתפקיד הרם ביותר, הופכת השחיתות לעניין ציבורי. פרנס ציבור שואב כוחו מאיתנו. אנחנו מפקידים אותו על אוצרותינו ומאמינים שישתמש בהם לטובתנו; לא לטובתו האישית. ודאי שלא ישתמש בהם כדי להזיק לנו.
לבחינה הזאת כיוון השופט רוזן כשהשתמש במונח "בגידה": "הנוטל שוחד", כתב, "הינו בבחינת בוגד, איש מַעַל הבוגד באמון שניתן לו, אמון שבלעדיו לא ייכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן".
אבל שמעון שיפר, כמו רוני בר־און ואחרים ממחנה אולמרט, הוציאו את המילה מהקשרה בפסק הדין, ולקחו אותה למחוזות הבגידה בביטחון המדינה, עבירה שעונשה מוות. הם הביאו את הדבר עד אבסורד כדי להגחיך את פסק הדין כולו ולפגוע באמינות השופט.
הנה לנו דוגמה מצוינת לקללת התקינות הפוליטית - נשק שהשמאל העולמי פיתח במאה האחרונה כדי לשלוט באמצעות השפה בשיח הציבורי. אובאמה, למשל, לא ידבר על טרור בהקשר מוסלמי, גם אם הוא מכוון נגדו ונעשה בשם האיסלאם. זה לא תקין פוליטית. על פניו נראה שמדובר בעניין מוסרי, אבל האמת היא שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם סדר היום הפוליטי שהוא מבקש לקדם והעניין המוסרי משמש לו מסווה. כך מהנדסים את מוחותינו.
השופט דוד רוזן, כשליחה של מערכת המשפט והציבור כולו, קיים פה את דברי משה לשופטי ישראל: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט - כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן; לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ!" (דברים א, ז). חכמינו הבינו את הדברים כמשמען: כשאתה יושב בדין, אינך מכיר איש, זולת האמת. ועוד: "לא תגורו" - אסור לכם לפחד מבעל הדין, גם אם לרשותו גדודי יחצנים מאיימים.
"רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו (בשעה שהוא דן), וראה זכות לעני וחובה לעשיר - מניין שלא ישתוק? שנאמר: 'לא תגורו מפני איש'. רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש" (בבלי, סנהדרין ו, ב). כלומר, אל תשאיר את האמת בתוכך פנימה, אלא הוצא אותה החוצה.
האומץ של השופט רוזן גדל שבעתיים לנוכח אי כניעתו גם למשטר השפה על התודעה. אני, הוא אמר, משתמש במילה "בוגד" בהקשרה הראוי. אחרת, אפשר למחוק פרקים שלמים מהתנ"ך ועד ימינו.
2. בעיתונים (וגם אצלנו) דובר על "מבוכה לישראל בעולם", שכן לראשונה הורשע ראש ממשלה ישראלי לשעבר בעבירת שוחד ושחיתות.
בדיוק ההפך! מדינת ישראל לימדה את העולם כיצד לקיים את דברי גדול הנביאים: לא תגורו מפני איש. אין אדם החסין בפני החוק והאמת. גם לא מלך. כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: 'רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי (העַם) הַגָּדוֹל הַזֶּה'! גם זה מדברי המנהיג העברי הראשון.
בעניין "ראש הממשלה" - כל זמן שהוא מכהן בתפקיד, כבודו הוא כבוד הממלכה, ו"מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול", משום שמדובר בכבוד הציבור ולא בכבודו הפרטי. אבל במשטר דמוקרטי ראש הממלכה מתחלף. מדובר בשליחי ציבור לפרקים קצרים. משום כך, לאחר שעזבו את כס הנהגת הציבור, חזרו להיות אנשים פרטיים והדין חל עליהם כמו על כל אחד ואחת מחברי הקהילה שבחרה בהם להנהגה. העובדה שאחרי מילוי תפקידו יש לו שומרי ראש, נעשית מסיבות ענייניות בלבד (ביטחון, סודות מדינה וכדומה).
3. כפי שפתחתי, השחיתות אינה נעצרת על סף חמדת הממון; היא מגיעה לעניינים מדיניים. כל זמן שאולמרט נזקק לקואליציה בהיותו ראש ממשלה, הוא בלם את עצמו, יחסית, מבחינה מדינית. אולם, ברגע שלא נזקק יותר לקואליציה וחי על זמן פוליטי שאול, הותרו חרצובותיו והוא שעט קדימה עד להצעה המופקרת שהגיש לאבו מאזן.
אולמרט הנץ הפך לאחרון יוני ה"שלום", שעה שהסכים להרס יישובים יהודיים, גירוש מתיישבים, חלוקת ירושלים ואפילו לשיבת פליטים מסוימת (הכרה בדרישת השיבה!) ועוד ויתורים ששום מנהיג ישראלי במצב רגיל היה מעז להעלות. זאת השחיתות היותר גדולה ונוראה מהעברת הכספים שנתפס בה!
למרות שאבו מאזן ברח מההצעה המופקרת הזאת (השתגעתם, שיחתום על קץ הסכסוך איתנו?), הוא וחבר מרעיו מנפנפים עד היום בהסכם שהציע אולמרט, ובעזרת האמריקנים הם מבקשים לתמרן את ישראל לנקודות האלה. לכן המו"מ תקוע. משום שנתניהו (ואפילו לבני) אינם מסכימים להצעות האלה.
גם במובן הזה צריכים אזרחי ישראל להכיר תודה למערכת המשפט שפטרה אותנו מעונשו של אולמרט. זוכרים את ה"זיכוי" ביולי 2012? אולמרט ביקש לרוץ שוב להנהגה, בתמיכת החברים הידועים, ולתפארת חורבנה של ארץ ישראל. מאז היה לראש ממשלה, הקצין את עמדותיו שמאלה והופיע כקטגור בולט של ממשלת ישראל וסנגורם של הפלשתינים.
4. מובן שחבורת חובבי הנסיגות וחורבן היישובים היהודיים קשרה כתרים לאהוד אולמרט. "אמיץ", הם כינו את מי שברח משמירה על נחלת אבותיו ובחר בכבוד מפוקפק. "אמין" הם אמרו על איש המחנה הרוויזיוניסטי שנשבע להגן על ארץ ישראל, והעדיף לככב בעיתון שמאז שנות ה־80, והיה לשופרה של "שלום עכשיו" ומתעבי ההתיישבות בלב הארץ.
הנקודה הזאת מלמדת אותנו עוד שיעור. ביום הקראת גזר הדין, אמר פרשן ערוץ 2, אמנון אברמוביץ', שהשופט רוזן "עצמאי" ו"עושה מה בראש שלו", כלומר פסק דינו הוא גחמה. ועוד הוסיף בסגנון "הסנדק": "אני מחבב אנשים כאלה". רוני בר־און החרה החזיק אחריו, כשהצליף בשופט רוזן: "למי קראת בוגד"? ובלשוננו: למה מי אתה? חברות וחברים - אירעה תקלה: מערכת המשפט לא התנהגה כמצופה ממנה. ללא בושה וחרטה, החל מסע התעמולה לזיכויו של אולמרט בביהמ"ש העליון.
5. והערה אחרונה: תארו לכם ש"ישראל היום" לא היה, או שחלילה, איתן כבל וחבריו יצליחו במשימתם (והם לא יצליחו) - "ידיעות" היה הופך למונופול יחד עם החבר'ה במערכות האחרות. והיכן היתה מופיעה האלטרנטיבה, האיפכא מסתברא? אה, עכשיו אני נזכר: כך אירע בזמן אופוריית אוסלו. ובזמן ההתנתקות. השתיקו את רובנו לרעת ההתאבדות המדינית. אתם מבינים מדוע החבורה הזאת היא סכנה לחופש הביטוי?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו